לנדרובר דיפנדר – יום עם אגדה

Home/יוקרה וספורט, כבישטח, עמוד הבית, רכב/לנדרובר דיפנדר – יום עם אגדה

נהג, חווה, צילם וכתב – רון אקרמן – Ron Akerman

הדיפנדר ה"חדש" הוא כבר ממש לא חדש, אבל שנה וחצי של קורונה ו-3 סגרים והמון הגבלות ומגבלות גרמו לחוסרים לא רק בייצור צ'יפים בעולם, אלא גם לחוסרים במבחני דרכים שערכתי בשנה האחרונה.

חוסר אחד משמעותי כזה היה בגזרת יגואר-לדנרובר, בה "ביקרתי" במבחן בפעם האחרונה לפני שנתיים כשבחנתי את הרנייג'רובר איווק ואת היגואר איי-פייס החשמלית. בימים האלה מוצגת באולם התצוגה של יגואר-לנדרובר בהרצליה פיתוח תערוכה נהדרת של אמן ישראלי עידו מרכוס. התערוכה עוסקת בדימוי האייקוני של החייל הבריטי והמפגש עם שני סמלי היוקרה הבריטיים יגואר ולנד רובר. התערוכה מצויינת ואני ממליץ לכם, גם אם אינכם עומדים לרכוש את אחד המותגים האלה, לקפוץ וליהנות מהתערוכה והאווירה המיוחדת באולם. הוזמנו לאירוע הפתיחה, מה שהזכיר לי שכבר שנתיים שלא נהגתי במותגים אלה. שיחה קצרה עם סמנכ"ל חברת המזרח ומנהל מותגי יגואר-לנדרובר ארז טרופן המקסים ועוד תיאום קצרצר מול משרד יחסי הציבור של החברה ו…הופ, זכיתי לקבל אגדה מוטורית למבחן.

האגדה המוטורית הזו נולדה בשנת 1948, כשחברת לנדרובר הציגה באותה שנה בתערוכת הרכב באמסטרדם ג'יפ ספרטני מאד שיועד בעיקר לעבודות חקלאיות ואתגרי שטח בריטיים, לאחר שאלה התקנאו בג'יפ האמריקאי האגדי שכיכב באירופה במלחמת העולם השנייה. לנדנרובר הציגה כאמור, טרקטור בתצורת ג'יפ, או ג'יפ עם יכולות של טרקטור, שהלך וקנה עדת מעריצים עצומה בתוך האי הבריטי ומחוצה לו.

בתחילת שנות ה-80' של המאה הקודמת, שזה נשמע ממש המון, אבל זה לפני 40 שנה, הציגה לנדרובר את הדיפנדר 90 ו-110 שהיו ה"יורשים" של אותו לנדרובר אגדי. העידכון היה ברובו ויזואלי עם חזית חדשה ומעודכנת יותר, אבל הג'יפ האגדי הפך לפופולארי יותר ואייקוני יותר וכיכב באפריקה ובמסעות שטח אתגריים כשהבולט שבהם היה המסע המסורתי שנקרא "כאמל טרופי" שהלנדרוברים שהשתתפו בו קיבלו גם צבע צהוב אייקוני (בשקט בשקט ובלי רעש, נגלה ששם המסע נועד לקדם סיגריות, אבל זה נחלת העבר).

הדיפנדר עשה גם בישראל מספר מהלכים לא מבוטלים כאשר הוא קובע "היסטוריה" בשני תחומים: 1. הדיפנדר שהיה כלי מאד ספרטני ולא מפנק, אבל בעל יכולות שטח אגדיות, הפך לכלי עבודה מהמדרגה הראשונה אצל חקלאים ומדריכי טיולי שטח, עד שמשרד האוצר הישראלי שיודע רק לקחת ולא לתת, במהלך היסטורי שלא היה ולא יהיה כנראה כמותו שוב, הכיר בדיפנדר כ"רכב עבודה" (לצד ג'יפ ה"סופה" הישראל) שהיה מוכר 100% להוצאות מס. 2. הדיפנדר זכה "להתגייס" לצה"ל והפך לרכב ייעודי מרכזי ביחידות מיוחדות שלא כאן המקום להרחיב בהן. בצה"ל "שירת" הדיפנדר בגרסאות שונות, חלקן הגיעו לישראל אך ורק לשימוש צבאי סודי ובהן גרסת דאבל בק-אקס ייחודית. זהו. ומכאן לא ארחיב עוד.

הדיפנדר הזה סיים את חייו בשנת 2016 כשאחרון הדיפנדרים ירד מפס הייצור באנגליה ב-29 בינואר 2016, עם הבטחה שאחד חדש יגיע בקרוב. בסך הכל יוצרו בעולם מעט מעל 2 מיליון דיפנדרים והנתון המדהים הוא שרובם עדיין נוסעים. גם בישראל יש קהל רחב של חובבי טיולים ושטח שממשיכים לנהוג בדיפנדר הספרטני ולא יחליפו אותו בשום "פייק ג'יפ" חדשני ומעוצב.

העולם הפך למפונק יותר והרפתקני פחות ואך טבעי היה שהיורש לבית לנדרובר יהיה מעודן יותר, מעוצב יותר אבל יכול פחות. האם כך? כן וממש לא. למה? תקראו, תקראו הלאה.

אני אדם שאוהב לראות את עצמו כ"רומנטי" וחובב רטרו, לצד פיינשמקריות ואהבת החיים הטובים. הגרסה החדשה של הדיפנדר, היא אולי אחד מכלי הרכב היחידים שחוויתי עד היום שנגעו לי בכל המיתרים האלה. יש בדיפנדר הזה המון נשמה, המון רטרו, לצד המון מחשבה עיצובית, יוקרה ויכולות שטח אמיתיות שלא תמצאו בהרבה רכבים. ויש לזה מחיר.

מבחוץ

הדיפנדר ה"חדש" יצא לאור ולבוץ בשנת 2020 וכל כולו הלל ושבח, הצדעה והוקרה לדיפנדר האגדי שהפך את לנדרובר למה שהיא. אם החזית מלפנים שהיא "שמנמנה" ושרירית מאד, אבל לא אומרת לכם כלום על הרמיזות לעבר של הרכב, הרי שכל שאר הרכב הזה, הוא שיר הלל ושבח לדיפנדר האגדי. זה מתחיל במכסה המנוע שבדיוק כמו אצל אביו מולידו, לא תפס את כל השטח אלא השאיר מקום לכנפיים הבולטות והרחבות, גם כאן המכסה מעוצב ונראה כך. זה ממשיך בכך שבדיפנדר המקורי היו משטחי דריכה מאלומיניום, על שתי הכנפיים הקדמיות וגם כאן תמצאו הצדעה למשטחים אלה בדמות שני משטחי פלסטיק על הכנפיים הקדמיות, משטחים שמעוצבים בדיוק כמו אותם משטחי דריכה אייקוניים, אך בהבדל אחד, כמו שאמר לי איש המכירות של לנדרובר כשהציג לי את הרכב – "אם תדרוך על הפלסטיק הזה, אתה תיפול ישר לתוך המנוע".

אז אם בדיפנדר ההוא, משטחי הדריכה האלה היו חלק מהדרך אל גג הרכב שהיה עמוס בכל טוב, בדיפנדר החדש אלה "משטחי הצדעה" ולא משטחי דריכה ואת הדרך לגג תעשו מאחור בעזרת סולם ייעודי שניתן לרכוש כתוספת ואשר מוצמד לצד הרכב ומוסיף לו מראה קרבי לעילא ולעילא. ההצדעה לאגדת השטח ממשיכה בכל המראה הישר והחלונות הרבועים לצד הרכב כשהגג כולל שני "חלונות ג'ירפות" משני צידי הרכב. החלונות האלה נועדו במקור לאפשר מבט מהצד כלפי מעלה כדי להביט בג'ירפות באפריקה מבלי הצורך להוציא את הראש מהרכב ולסכן את ההרפתקן בעריפת ראש ע"י אריה או טורף אחר. גם בדיפנדר החדש יש את חלונות הצד-גג האלה והם אמיתיים ולא רק קוסמטיים.

גם החלק האחורי של הדיפנדר הוא כל כולו רטרו ותזכורת לאבא והסבא המיתולוגיים כשאל הדלת האחורית תלוי הגלגל הרזרבי גדול המידות והפנסים האחוריים (פנסי לד חדשניים) מעוצבים כך שיזכירו בדיוק לאיזה מכונית עבר מצדיע הג'יפ הזה. בכלל, כל החלק החאורי של הרכב "מוצמד" אליו כך שיהווה תזכורת היסטורית לאופן שבו הוצמד החלק האחורי בדיפנדר ההיסטורי, כשחלקי האלומיניום של הרכב הוצמדו זה לזה בעזרת ניטים, במיטב מסורת הייצור התעופתי. דבר נוסף שקשור לעיצוב הרטרו החיצוני (וגם הפנימים) הוא הקו הישר והזוית הישרה של 90 מעלות שבו מסתיים הרכב מאחור. לא זוית עיצובית ולא "עיגול פינות" אוירודינמי, אלא סיום חד וישר מאחור שנראה בדיוק כמו פעם.

בכלל, הדיפנדר החדש בגרסת ה-110 אותה קיבלתי למבחן, הוא רכב עצום בגודלו. האורך המלא הוא מעל 5 מטרים ורוחק הסרנים הוא מעט מעל 3 מטרים. יש לזה השלכות מצויינות על היושבים בתוך הרכב. גם גובה הרכב הוא לא דבר של מה בכך. מדובר בכלי גבוה בבסיסו, שעומד על 1.96 מ' וזה עוד לפני ש"הרמנו" את הרכב למקסימום בעזרת מתלי האוויר הניתנים לשינוי בשטח. בשורה טובה היא שמצד אחד הרכב מאד מאד מרשים בגובהו, מצד שני ניתן להכניסו בקלות לכל חניון מקורה ללא חשש לפגיעה בגג הרכב. מושלם. בסיס הגלגלים הארוך והנעת ה-4X4 מקשים על רדיוס הסיבוב של הרכב ונותנים קוטר סיבוב של 13.12 מ' שזה 2 מ' משמעותיים, יותר מקוטר סיבוב מקובל ברכבי היום-יום ה"רגילים" שלכם. כשדיברתי על "מחיר" , אז זה אחד המחירים שיש לשלם כדי לנהוג באגדת שטח. ובעיני זה מחיר פעוט וזניח לחלוטין.

מבפנים

טוב, מה אומר ומה אדבר? אם בחוץ מדובר שהלל ושבח לרטרו וההיסטוריה של לנדרובר, הפנים מתכתב עם החוץ באופן מדוייק ובאותה השפה בדיוק. קודם כל אומר שההתרשמות שלי ושל זוגתי וכל מי שנכנס לרכב היתה שהכל עשוי ברמה גבוהה, הכל מהודק והתחושה הכללית מייד כשמתיישבים ברכב היא של יוקרה מלכותית. אני לא יודע למה, אבל עוד לפני שהתנעתי את המנוע ויצאתי לדרך, התחושה בתוך הרכב היא שנכנסתי לארמון מלוכה עם המון המון היסטוריה והמון איכות ורמה. אני אעשה לכם ספוילר ואומר שכל זה מתחזק עוד הרבה יותר כשמתניעים ונוסעים ברכב.

דיפוני הדלתות מחוברים באמצעות ברגים חיצוניים מובלטים ומודגשים וזה מתכתב מצויין עם המראה ה"ספרטני" של הקונסולה המרכזית שגם היא רוויית ברגים והדש בורד ש"עשיר" מאד בידיות אחיזה, משטחים חבויים ומערכת מולטימדיה עם מסך "10 שבכל רכב אחר הוא גדול במידה, אבל כאן, איכשהו הוא נראה קטן. אני רוצה להתעכב על זה שהוא "נראה קטן". זו אולי הפעם היחידה שמסך מולטימדיה נראה קטן מידי, אבל בכלי רכב כזה, פתאום התחושה היא שגם הגודל הזה הוא "מתנה" כי בדיפנדר המקורי אפשר היה רק לחלום בהקיץ על פינוק כזה וכאן, לא רק שיש אותו, אלא הוא משתלב היטב ובטבעיות במראה הרטרו היוצא מהכלל של פנים הרכב. ההערה היחידה היא שמערכת המולטימדיה לא מאד איטואיטיבית להפעלה, אבל לאחר תקופה קצרה, אני מניח שהבעלים המאושר של הרכב, ידע לתפעל אותה. עוד עניין ממש לא פעוט בתא הנוסעים, היא מערכת הסאונד המצויינת מתוצרת מרידיאן, בעלת 10 רמקולים, סאבוופר והספק של 400W אדירים. בדיפנדר 110 המקורי היו ב"תא המטען" מאחור, שני מושבים מתקפלים משני צידי הרכב כך ששני נוסעים מאחור היו יושבים בעצם אחד מול השני ועם הצד לכיוןן הנסיעה. ברגולציה הבטיחותית של היום זה כמובן בלתי אפשרי, אבל גם כאן לנדרובר מצדיעה לאבא של הדיפנדר וברצפת תא המטען תמצאו שני מושבים הניתנים לפתיחה והופכים בעצם לשורה שלישית של מושבים וכך ניתן להסיע ב-110 הזה 7 נוסעים. אם תבחרו לפתוח רק מושב אחד, גם אפשרי. הרעיון מצויין. הביצוע מעולה.

בזכות מפתח הסרנים העצום של מעל 3 מטרים, הישיבה הן במושבים הקדמיים והן בשורת המושבים השנייה היא מרווחת ברמה שלא תשוער. גם אני, במלוא גובהי של 1.86 מ', כשלקחתי את מושב הנהג מלוא דרכו לאחור (כיוונון חשמלי מלא, כולל זיכרונות), הותרתי המון מקום לרגליים ליושב מאחור. פשוט מצויין.

זו גם ההזדמנות לציין את נוחות המושבים שהפתיעה לחלוטין אותי ואת זוגתי. בסיום נהיגה של כמה מאות קילומטרים, מושבי העור המפנקים לא "גבו מחיר" והירידה והיציאה מהרכב היו כאילו רק הרגע נכנסנו אליו. בכלל, נוחות הנסיעה היא משהו שיש לדבר עליו, אבל זה בפרק הבא.

עוד עניין "קטן" שראוי לציון הוא, גובה הישיבה וזוית הישיבה שמקנה שליטה נהדרת על התנועה מסביב. שדה הראיה, לכל כיוון הוא מעולה ובכל מצב ותמיד ישבתי גבוה מעל רוב התנועה סביבי או לפחות בגובה אחד (אם לא יותר גבוה) עם הג'יפים הרציניים האחרים שנסעו, או עמדו תקועים בפקק, לצידי.

ההנעה וההנאה

תראו, בתקופה האחרונה אני מרבה לבחון ולנהוג רכבים היברידיים או חשמליים ונושא החיסכון בדלק והשמירה על איכות הסביבה, הפכו לנושא המרכזי בתחום הרכב. האמת?? מצד אחד התגעגעתי למנוע בטעם של פעם, מצד שני, עם כל מחבקי העצים שמסביב ו"גזי החממה" והחור באוזון וההתחממות הגלובלית די לא נעים להתעסק במנועים גדולים ופלטי פחמן דו-חמצני.

לא נעים?? פאק-יו!! אתם יודעים מה? אחרי הדיפנדר הזה, זה לא מעניין אותי בכלל. טוב, תשאלו למה?? וואו, איזו שאלה מצויינת. אז הנה התשובה

למבחן קיבלתי את הדיפנדר SE עם מנוע בנזין 3000 סמ"ק טורבו בעל 6 צילינדרים. המנוע הזה יודע לייצר 400(!!!) כ"ס אדירים, מומנט של טיל בליסטי – 56 קג"מ אימתניים וסאונד שלא שמעתי כבר המון שנים. אוי, איזה "ררררררררררר" וגירגור מדהים שגרם לי לעור ברווז. הנה, עוד לפני שיצאתי לנסיעה של מטר אחד, גם המנוע הזה הוא כל כולו הצדעה למכוניות ורכבי שטח כמו שאהבנו פעם. המנוע הזה משודך לתיבת הילוכים אוטומטית פלניטרית בעל 8 מהירויות והנעת 4X4. כל המפרט הטכני כאן הוא שיר הלל לרכבי השטח בטעם של פעם, עם יישומיות להיום. חשוב לציין את מערכת מתלי האוויר שניתנת לשינוי בשטח והרמת הרכב למצב שמרווח הגחון שלו מגיע כמעט ל-30 סנטימטרים מרשימים ביותר.

בנסיעה בכביש הרכב שקט מאד, יציב מאד ושקט מאד, למרות חישוקי ה-"20 המאד מאד מרשימים הנעולים בגומיברוחב 255 ובחתך 60 – ALL TERRAIN שטובים גם לשטח.

וכאן המקום לספר לכם שמייד עם הכניסה למושב, הנעת הרכב ותחילת הנסיעה, התחושה הראשונה היא של יוקרה, איכות ומלכות. אני לא כותב את זה כי צריך. אני לא כותב את זה כי ביקשו. אני כותב את זה כי לאורך כל 24 השעות של המבחן, הכלי הזה לא הפסיק לתת תחושה של יוקרה שמגיעה מבית המלוכה הבריטי במלוא תהילת הימים המוטוריים הגדולים של הממלכה הבריטית.

ירדנו קצת לשטח כדי לראות מה הוא יודע לעשות. הדיפנדר פשוט צחק עלי. זה לא כוחות. כי לשטח לא יורדים לבד, אלא תמיד לפחות 2 ג'יפים ומאחר ולא הצלחתי לארגן לי חבר לשטח, עשיתי כמה בדיקות קלות על מדרגות סלע ובולדרים בינוניים והרכב פשוט צחק עלי. אני יודע לומר לכם שלדעתי יש לו יכולות שטח שאף אחד לא באמת יגיע אליהן אי פעם, או שלפחות אף אחד לא יעז להגיע אליהן עם רכב שעולה כמו שהרכב הזה עולה, אבל הוא יכול. או, כן, הוא יכול ועוד איך. כמו, למשל, נסיעה במים בעומק 90 ס"מ (!!) מבלי שזה יזיז לרכב, או ירטיב את המוקסין היוקרתי של בעל הרכב.

הרכב הזה מגיע בשתי רמות מחיר. גרסת מנוע הדיזל 3.0 ליטר ו-250 כ"ס וללא גג שמש נפתח, ב-600,000 ש"ח וגרסת הבנזין אותה נהגתי שעולה – 700,000 ש"ח. זה אולי נשמע הרבה וזה באמת המון כסף, אבל, ולא האמנתי שמשפט כזה ייצא לי מהפה, יש כאן הרבה יותר מתמורה מלאה למחיר. בכרטיס אחד אתם מקבלים כאן גם יוקרה אצילית, גם איכות בניה והרכבה מצויינת, גם נוחות נסיעה בלתי רגילה ביום-יום וגם יכולות שטח פנומינאליות שפשוט יעשו צחוק מכל "חיות השטח" כמו הפאג'רו, ה"לנד-קרוזר", ההיילקס ושאר רכבי השטח שאתם מכירים.

ואם זה נשמע לכם שאהבתי את הרכב? אז כן, הייתי משאיר אותו אצלי בחניה ללא שום נקיפות מצפון "סביבתיות". אבל מה לעשות, ארז טרופן, סמנכ"ל חברת המזרח, יבואנית לנדרובר, גר לא רחוק ממני והוא היה בא לקחת ממני את הרכב בכוח. ואני ממש לא רוצה לריב עם מי שמשתתף בתחרויות איש הברזל לסוגיהן.

2021-11-24T11:22:32+02:00