Think Small – יונדאי i10 מול סיטרואן C1

Home/מיני, עמוד הבית, רכב/Think Small – יונדאי i10 מול סיטרואן C1

נהג והתרשם: רון אקרמן – Ron Akerman

צילומים: רון אקרמן, יצרנים

בשנות ה-60' בתקופת ילדי הפרחים, כאשר החיפושית של פולקסווגן נכנסה לשוק האמריקאי, הגה איש הפרסום המבריק של פולקסווגן בארה"ב, את הסלוגן שייזכר לנצח וייעשו בו ווריאציות שונות עד היום – "תחשוב קטן – Think Small".   היה חשוב לשנות את הדעה של האמריקאים שהיו רגילים למכוניות באורך של כ-6 מטרים שנראו יותר כנושאות מטוסים מאשר מכוניות והיו להן מנועים של 8 צילינדרים בנפח  של 5.7 ליטר ומעלה, בו בזמן שהחיפושית הציעה מנוע 1300 עם כמה עשרות כ"ס ומאד מאד חסכוני.

נעבור לשוק הישראלי בפאסט-פורוורד מהיר מאד.  בישראל, המכונית הפכה לסמל סטטוס בוטה כאשר מירוץ חימוש של ממש מתנהל בין האנשים למי יהיה רכב חדש יותר ונוצץ יותר משכנו. על כך נפלה שיטת המספרים למכוניות שהיתה נהוגה בשנות ה-80' עת 2 הספרות האחרונות ציינו את שנת הייצור של הרכב. המצב הגיע לידי גיחוך כאשר כבר בחודש יולי של שנה מסויימת, עלו לכביש מכוניות עם מספר רישוי של השנה הבאה שאמורה בכלל להתחיל בינואר בעוד 6 חודשים בכלל. למה? כי "שנת הייצור" של ייצרני הרכב החלה באמצע השנה. בשנות ה-90' הפארסה הזו הסתיימה אבל הישראלים המשיכו במירוץ החימוש הזה כאשר לחגיגה מצטרפות חברות הליסינג שעיוותו לחלוטין את שוק הרכב בישראל. אבל זה נושא לכתבה אחרת.

מכוניות המיני הקטנות מעולם לא היו פופולאריות בישראל. שלא לדבר על הרתיעה המוחלטת והדחייה של מכוניות עם תיבת הילוכים ידנית.  אבל כבר נאמר ש"מה שלא נכנס דרך הראש, נכנס דרך הרגליים", ובמקרה שלנו דרך הכיס. המיסוי המטורף על המכוניות, יחד עם עליית ערך המטבעות הזרים והזינוק התלול במחירי הדלק, לא הפסיקו, אמנם את הרעב הישראלי לרכב חדש ("לקרוע את הניילונים" היינו קוראים לזה), אך הישראלי הממוצע החל להבין שרכב קטן יותר הןא גם זול יותר וחסכוני יותר ורכב מיני ידני, הוא גם זול מאד (יחסית) וגם מאד מאד חסכוני ועדיין אפשר להשוויץ ברכב חדש. וכך החלה כאן פריחת סגמנט מכוניות המיני הכמעט ננסיות. הכוכבות הגדולות של הסגמנט הזה הן קיה פיקנטו, טויוטה יאריס, סיאט/סקודה/פולקסווגן בדגמי מיי/סיטיגו/אפ, פיז'ו108/סיטרואן C1, יונדאי i10 ועוד ועוד.  סגמנט מכוניות המיני החל לפרוח.

בחודש האחרון אנחנו עדים למלחמת כל בכל וראש בראש בין יבואני הרכב ולא סתם. הירידה החדה במכירות, לצד מלאים גדולים אצל יבואני הרכב, מביאים אותם למלחמות שיווק והשקעות בפרסום בהיקפים שלא נראו כאן קודם.  הקרב האחרון של ראש בראש ניתש בין יונדאי i10 לבין סיטרואן C1

שתיהן עלו במסעות פרסום ממש במקביל, שתיהן אוטומטיות, שתיהן עולות בדיוק אותו מחיר ולמרות ששתיהן נמצאות בדיוק באותה קטגוריה, שתיהן מציגות קונספט שונה לחלוטין

מבחוץ

הסיטרואן C1 היא אחת מתוך 3 מכוניות שהן: טויוטה אייגו, פיז'ו 108 וכמובן הסיטרואן C1.   לשלושתן אותו מנוע בנפח 970 סמ"ק, 3 צילינדרים, הספק של 69 כ"ס, מומנט של 9.7 קג"מ ותיבת הילוכים רובוטית חד מצמדית

הסיטרואן המוצעת במבצע מגיעה עם גג בד הנפתח לכל אורכו, סוג גג שתזהו יותר בפיאט 500, אבל בשנות ה-60' יכולתם למצוא שכמותו בגגות של סיטרואן דה-שבו ועוד. מאד מאד אהבתי את ה"פרופיל" הנמוך של הסיטרואן. יש לה עיצוב חביב מאד, היא לא גמלונית בהופעתה והגג הנפתח מוסיף המון למראה האופנתי שלה.  מאחור תמצאו דלת זכוכית כהה גדולה היורדת אל בין שני הפנסים האחוריים ונותנת לסיטרואן לוק מיוחד ונאה. בחזית הרכב תמצאו את העיצוב המזוהה החדש של סיטרואן עם מכסה מנוע מוגבה משהו במראהו ופנסי חניה/איתות ופנסי דרך מעיצוב שונה ומיוחד.  משני צידי הפגוש הקדמי תמצאו גם את תאורת הלד שנמצאת כיום במרבית המכוניות החדשות והפועלת כ"תאורת יום" הכרחית.  אם נוסיף לכל החבילה הזו את הצבעים הפסטליים המיוחדים בהן מוצעת ה-C1 יחד עם העובדה שהמראות, הקורות הקדמיות והגג המתקפל, כולם צבועים בשחור, תקבלו רכב מעוצב, עם המון שיק צרפתי, שנראה כמו סוכריה על הכביש.

היונדאי משדרת תכליתיות ולא רק בעיצובה. היא גדולה יותר מהסיטרואן כמעט בכל מימד. היא גבוהה יותר, ארוכה יותר בכ-20 ס"מ, רחבה יותר ו….מגושמת יותר במראה שלה. אני חייב לומר את זה כאן ועכשיו (ותשמעו את זה גם בהמשך), היונדאי הקטנה הזו נראית יותר "מכונית" מהסיטרואן. ה-i10 הנוכחית היא שיפור מדהים מהדור הקודם שלה מ-2011, ועם זאת היא מצליחה לשמור על מיקומה כמכונית מיני. היונדאי הקטנה היא תכליתית. היא נראית ולא רוצה להיראות כמו סוכריה והשיק הצרפתי הוא לא הכוס קפה וקוראסון של היונדאי. היא באה להיות תכליתית. המראות צבועות בצבע הרכב, ואין שום גג נפתח. לא כולו, לא חלקו ולא בכלל.  העבודה הטובה שעשו מעצבי יונדאי על החלון האחורי, גורמת לקנטנה הזו להיראות גדולה יותר ממה שהיא באמת.

הצרפתיה נועלת גומי בקוטר "15 והקוריאנית מסתפקת בקוטר "14. שוב, ניצחון עיצובי מסויים לצרפתייה.

את סעיף העיצוב וה"מבחוץ" אנחנו מסיימים בניצחון מוחץ של הצרפתיה.

מבפנים

יונדאי מציגה את התכליתיות במלוא הדרה ואני אומר זאת לזכותה. הדבר הראשון הבולט לעין הוא טאצ' של צבע בתוך הרכב. פנים הרכב, בהתאם לצבעים החיצוניים, מתהדר במושבים בעלי 2 גוונים כאשר הגוון הנוסף שנמצא במושבים, נמצא גם בפאנלים מפלסטיק על הדש-בורד וכמסגרת צבעונית סביב תיבת ההילוכים. בהחלט יפה ונאה ומשובב עין. הפלסטיקה עצמה איכותית אך כהה. לוח השעונים אנאלוגי לחלוטין וכולל מד סל"ד, מד מהירות ומד דלק.   נקודה חשובה לציון ביונדאי הקטנה, היא התחושה שהיא נותנת לנהג וליושבים בה. עובי דיפוני הדלתות מאפשר לנהג להניח את ידו השמאלית על הדלת, גם כאשר החלון סגור והמזגן פועל (מייד אגע במזגן), בדלת הנהג יש 4 מתגי הפעלה ל-4 חלונות חשמליים. רציתם תחושה של מכונית הנה היא.  בסיטרואן, דיפוני הדלתות כל-כך דקים שכאשר החלון סגור, לא ניתן בכלל להשעין יד שמאל על הדלת.  גם בעניין חלונות החשמל נופלת הסיטרואן מהיונדאי בכך שהיא מצויידת רק ב-2 חלונות חשמל קדמיים. החלונות האחוריים כלל אינם יורדים אל תוך הדלת, אלא נפתחים מעט הצידה למעין חרך קטן לכניסת אוויר. נגיד כך, הסיטרואן לא ממש נרכשת ל"צרכים משפחתיים" ונהג בודד או זוג שמשתמשים ברכב, ממילא לא ישבו מאחור. עם זאת, באם מדובר במכונית ראשונה למשפחה צעירה שהאמצעים מאפשרים לה לקנות רק מכונית מיני, היונדאי מרגישה הרבה יותר מכונית בהיבט הזה של דלתות וחלונות אחוריים.

פנים הרכב בסיטרואן הוא אפור משהו. המושבים עוטים אמנם בד בשני גוונים, אך שניהם אפרפרים. לוח השעונים של סיטרואן מעט שונה מהסטנדרט. יש שיאמרו מעט בעייתי. מדובר שעון אחד גדול ועגול שמראה את המהירות ובמרכזו מוצגים על נתוני מחשב הדרך באופן דיגיטלי. המעבר בין הנתונים של מחשב הדרך נעשים באמצעות כפתור הבולט מתוך לוח השעונים ויש ללחוץ עליו בדיוק כמו שהיינו נוהגים לאפס מד קילומטרים אנאלוגי, לפני 30 או 40 שנים.  לצד השעון המהירות ומחוצה לו יש מד סל"ד המראה את סיבובי המנוע בתצוגה דיגיטלית מעט מסורבלת. ככלל, השעון המרכזי העגול מחופה בכיסוי פלסטיק שקוף, שעקב הזווית שלו הפונה מעט למעלה, בשעות מסויימות של היום כשאור השמש נכנס ישירות מהחלק העליון של השמש הקידמית, קשה מאד לקרוא את נתוני המהירות ומחשב הדרך, עקב השתקפות או השמש בפלסטיק השקוף.

לשתי המכוניות שנבחנו יש מערכת מולטימדיה הכוללת מסך מגע ומערכת בלו-טות' המאפשרת גם לשמוע מוסיקה מתוך הסמארטפון ולא רק לנהל שיחות. מצויין.

בבואי לתת את פסק הדין על המנצחת בסעיף הפנים, אני נקרע בין התכליתיות ותחושת ה"יותר מכונית" של יונדאי, לבין תחושת הסטייל והחיוך שמעלה הסיטרואן.  כאן בפירוש יבואו לידי ביטוי ההעדפות האישיות של כל לקוח. אם זה היה תלוי בי, הייתי מכריז על הסיטרואן כמנצחת בסטייל. אם זה תלוי בבת הזוג שלי שבדיוק בוחנת רכישת מכונית מיני חדשה, היונדאי ניצחה בסעיף תחושת הפנים.  כמו שאמרתי, תיקו. כל אחד ומה שהוא מעדיף.

ההנעה והנסיעה

הסיטרואן מביאה איתה נדוניה מצויינת; את מנוע ה-970 סמ"ק, 3 צילינדרים, 69 כ"ס של טויוטה, המשודך לתיבת הילוכים רובוטית בעלת מצמד אחד ו-5 הילוכים. שני אלה יחד מככבים גם בטויוטה אייגו הקטנה. אגב, גם האייגו וגם ה-C1 מיוצרות באותו המפעל בדיוק ועל כך גאוותה של סיטרואן שרוצה לזכות כאן מהתהילה והמוניטין של האמינות של טויוטה.

היונדאי, לעומתה, מתהדרת במנוע בנפח 1250 סמ"ק, עם 4 צילינדרים, בהספק של 87 כ"ס, המשודך לתיבת הילוכים אוטומטית פלניטרית בעלת 4 הילוכים.  גם כאן מנסה היונדאי להיות "יותר מכונית" מהסיטרואן.

אז בואו נתחיל מזה, שבסעיף הכוח, לא מורגש ממש ההבדל של 18 כ"ס לטובתה של היונדאי. להיפך, בלחיצה נחושה מידי על דוושת התאוצה בסיטרואן, יש מצב שתזכו ל"פירפור" גלגלים קצר, מה שממש לא יקרה ביונדאי.  למרות היתרון המשמעותי של היונדאי ב-2 שניות על-ני הסיטרואן בזינוק מאפס ל-100 קמ"ש (16 שניות איטיות בסיטרואן ו-14 שניות פחות איטיות קצת ביונדאי), התחושה היא שהסיטרואן יותר מהירה. במבחן תאוצות הביניים כשלה היונדאי לחלוטין. הסיטרואן מצויידת בשתי ידיות להחלפת ההילוכים מתחת להגה, תוספת שתוכלו למצוא במכוניות יקרות בהרבה. כאשר תנסו לבצע "קיק-דאון בסיטרואן, הגיר הרובוטי נענה יפה לקריאה, אבל גם אם זה לא מספיק מהיר עבורכם, תוכלו להוריד מיידית הילוך באמצעות הידית שתחת ההגה, ההילוך ירד מיד והננסית של סיטרואן תשעט קדימה. ביונדאי זה פשוט לא קרה. כאן כדי להוריד הילוך נדרשת לחיצה נחושה וחזקה על דוושת הגז וגם אז לא תמיד תיבת ההילוכים נענית לפקודה. כאשר זה כבר קורה אחרי שניה וחצי או שתיים, נדמה שהמומנט העדיף של היונדאי ו-18 כוחות הסוס העודפים שלה, לא ממש מגיעים לידי ביטוי.

בואו נדבר רגע על תיבות הילוכים. הסיטרואן מצוידת בתיבת הילוכים רובוטית חד-מצמדית עם 5 הילוכים קדמיים ואילו היונדאי מצויידת בתיבת הילוכים אוטומטית-פלניטרית בעלת 4 הילוכים קדמיים. וכמו ההבדל בקונספט בין המכוניות, כך ההבדל בגישה. לעניין ההילוכים.  תיבות הילוכים רובוטיות בעלות מצמד אחד בלבד (בניגוד לתיבות הילוכים רובוטיות בעלות 2 מצמדים כמו ה-DSG  של פולקסווגן, או התיבה המצויינת של רנו) נוטות להיות מעצבנות ומציקות בעת החלפות ההילוכים ובמיוחד בהעברה מהילוך ראשון לשני. לא יודע מי האחראי לתיבת ההילוכים של ה- C1 אבל נראה שמישהו עבד ברצינות כדי להפוך אותה לנעימה יותר ו"חלקה" יותר מכל תיבה אחרת שאני מכיר, במיוחד זו המעצבנת מאד והמציקה מאד שקיימת בפיאט 500. נכון, עדיין חשים העברה בין ראשון לשני, אבל זה לא דומה לשום דבר אחר שחוויתי וגם לזה ניתן לעזור ע"י הרמת הרגל מדוושת התאוצה כאשר מרגישים שהגיע הזמן לעבור להילוך שני ואז החלפת ההילוך היא חלקה לחלוטין. בשאר ההעברות בין שני לשלישי ועד להילוך החמישי, ההחלפות חלקות וכמעט בלתי מורגשות. שאפו!   העובדה שיש כאן 5 הילוכים באה לידי ביטוי גם בחיסכון בדלק.   ביונדאי, לעומת זאת, יש תיבת הילוכים אוטומטית "רגילה" הקרויה "פלניטרית". אם בתיבה הרובוטית החלפת ההילוך נעשית ע"י קלאצ' הנשלט חשמלית ע"י מחשב, מה שאינו שואב כוח מהמנוע, הרי שבתיבה פלניטרית, החלפת ההילוכים נעשית ע"י לחץ השמן ההידראולי שבתיבת ההילוכים, מה שצורך כוח מהמנוע ומוריד את מספר כוחות הסוס המגיעים בפועל לגלגלים. ניתן לומר כמעט בוודאות שמתוך 87 כוחות הסוס של ה- i10 17 לפחות הולכים להפעלת תיבת ההילוכים. זה, אולי מסביר את ההרגשה שהמנוע הזה, למרות עדיפותו במספר כוחות הסוס  שלו, מרגיש חלש מזה של הסיטרואן.  העובדה שיש כאן רק 4 הילוכים בגיר האוטומטי לא ממש מוסיפה לחיסכון בדלק.

אבל, אלה לא מכוניות ביצועים. שתיהן לא. ולכן מראש, כאשר רוכשים אותן, יש לפתח סבלנות וליהנות מהדרך ולא לחכות רק להגעה ליעד.

טוב, אז הנענו ונסענו.  כמו שאמרתי, היונדאי היא "יותר אוטו" ולכן היא גם מבודדת טוב יותר את הרעשים שבחוץ. כאשר נוסעים עם הסיטרואן, יש לקחת בחשבון את הגג הנפתח שאינו מבודד לחלוטין מהרעשים שבחוץ ולכם בכל פעם שיעקוף אתם אופנוע או משאית או אוטובוס, אתם תשמעו אותם היטב. לא נעים. אבל לא ממש נורא.

בואו נדבר רגע על תנוחת הנהיגה ונוחות הנהיגה בשתיהן. כאן נדהמתי. לשתי המכוניות מהלך ארוך מאד של מושב הנהג. יכולתי להתיישב בנוחות מירבית לכל אורך 1.86 מ' שלי מבלי שרגלי יתעייפו. יתרון קטן ליונדאי – מושב הנהג מתכוונן גם לגובה לתנוחת נהיגה מושלמת.  בשני כלי הרכב ההגה מתכוונן רק למעלה ולמטה.

וכעת בואו נדבר על נהיגה בחום הישראלי.  ביונדאי, יש מזגן מצויין שעובד טוב במרבית זמן פעילות הרכב, כולל בעמידה. יש בדש-בורד 4 פתחי יציאה למיזוג וניתן לכוון אותם לכל עבר, למיזוג מיטבי של תא הנוסעים. בסיטרואן לעומת זאת, יש שני פתחי יציאה טובים בשני קצוות הדש-בורד, ליד הדלתות ופתח יציאה מרכזי שממוקם באופן משונה ביותר מאחורי ומעל מערכת המוטימדיה, על החלק העליון של הדש-בורד, פונה כלפי מעלה ולא ניתן לכיוון. בנוסף, כאשר הרכב עומד יותר מ3-4 דקות בהילוך סרק, נדמה שהמזגן פוסק מעבודה ומקרר הרבה פחות. אבל גם בנסיעה, כשבחוץ יש 35 מעלות ומעלה, הנהג לא מקבל מספיק מיזוג ומסיים את הנהיגה עם זיעה קלה. לא נעים.

בהיותן בעלות  רוחק סרנים קטן במיוחד, 2.38 מ' ביונדאי ו- 2.34 מ' בסיטרואן, הרי ש"רכות נסיעה" זה לא הצד המאד חזק שלהן. ועדיין, התחושה הכללית היתה שהסיטרואן סופגת את המהמורות באופן נעים ורך יותר מהיונדאי. יתרון זה הגיע לידי ביטוי גם במאטי המהירות (באמפים) בתוך העיר. יתרון קל לסיטרואן, אבל לא ניצחון מוחץ.

חלק חשוב ברכישת מכונית בסגמנט הזה, הוא עניין החיסכון בדלק. אתחיל ואומר כאן מייד; שתיהן לא חסכוניות במידה שתצפו מהן. יש מכוניות חסכוניות יותר. אתן לכם רמז. היונדאי איוניק הגדולה והמשפחתית חסכונית הרבה יותר בתוך העיר, מהמיני החסכונית ביותר במבחן הזה.

המנצחת ללא עוררין של סעיף צריכת הדלק היא הסיטרואן C1.  כאן הניצחון הוא בנוק-אאוט ולא בנקודות אפילו.

מאחר ובמבחנים האחרונים אני שם דגש מיוחד על צריכת הדלק ופחות (או בכלל לא) על זינוקים מאפס ל-100 ושאר ענייני חראקות וסיבובים, ערכתי הפעם מדידה מאד מדוייקת שכללה מילוי מיכל הדלק בתחילת המבחן ומלוי חוזר שלו לפני מסירת הרכב חזרה ליבואן. ולהלן התוצאות המדעיות ולא השיווקיות:

הסיטרואן מובילה כאן ללא עוררין עם צריכת דלק ממוצעת מדודה של 15.5 ק"מ לליטר, במבחן הזה.  זה אומר שבכביש הבינעירוני תוכלו להגיע איתה ל-18 ואולי אפילו 19 ק"מ לליטר ובתוך העיר היא תיתן לכם חיסכון נאה של 12-13 ק"מ לליטר.  הכל בנהיגה סבלנית ונכונה ללא תאוצות מיותרות, זינוקים מטורפים ברמזורים ובלימות פתאומיות.

היונדאי הציגה צריכת דלק ממוצעת מדודה של 12.5 ק"מ לליטר, במבחן הזה. זה אומר שבכביש הבינעירוני תוציאו ממנה כ-16-17 ק"מ לליטר ובעיר היא תשתה לכם ליטר אחד של דלק על כל 9-10 ק"מ.

סיכום

מדובר בשתי מכוניות מיני מצויינות.  שתיהן עולות במבצע הנוכחי 69,900 ש"ח. ושתיהן מציגות קונספט שונה לחלוטין.

אני חייב לומר שהתאהבתי בסיטרואן. הלב אמר לי שסיטרואן היא המנצחת. נכון, היא חסכונית יותר, יפה יותר ומציעה את הגג הנפתח כתוספת סקסית. אבל אחרי סופ"ש עם היונדאי, הראש אומר שיונדאי היא המנצחת. הראש מסביר לי שמכונית זה לא רק גג נפתח ועוד 3 ק"מ לליטר בחיסכון.

שתבינו, במדינת ישראל של 2017, שתיהן מציעות עסקה מצויינת תמורת 70,000 ש"ח. לפחות עד שיבואנים אחרים יאתגרו אותי לנסות את מכוניות המיני שלהן שמוצעות באותו מחיר

בסוף המבחן הזה יצאתי מבולבל.  לא כדי לרצות את שני היבואנים. אלא כי מדובר כאן בשתי מכוניות מצויינות שאחת פונה ללב (נו, צרפתיה ורומנטית) והשניה פונה אל הראש (נו, קוריאנית ופרקטית) הפעם הבחירה היא באמת שלכם

2017-07-31T05:36:18+03:00