קונטאש בת"א ואשה ללילה

סיפור ששלח לי חברי הטוב ירון.

קונטאש בת"א ואשה ללילה (1987)

מאת: ירון הולנדר

השמוק השמן יצא מפתח המלון נפוח בגאווה עצמית,נעול בג'קט אופנתי וצמיד זהב ברוחב פס רכבת מרשרש על פרק ידו הימנית.למעשה אין לי שום סיבה בעולם לקרוא לו שמוק-אני אפילו לא מכיר אותו,אבל ההליכה הזאת שלו,עם צרור המפתחות הכבד,מסובב על אגודלו בעודו שורק שריקה כלשהי מבעד לשפתיו החשוקות,הרגיזה אותי,ומיד הוא נראה לי שמוק שמן,וכך קראתי לו (כמובן לא בנוכחותו).לצידו פסעה אשה לא יפה במיוחד וגם לא מושכת ,אבל ניכר היה בבגדיה ובהופעתה אותו ניצוץ של עושר.לא של השכלה,או מעמד רק פשוט ריחו של הכסף-ריח של כסף "כבד".

אני בטוח שהתחביב שלו עלה לו בהוצאות נלוות לרצות את אשתו שהרגישה (אולי) זנוחה ואולי פחות מושכת תשומת לב מאותה גוויה אדומה ומדהימה שעמדה על ארבע פיסות גומי שחור ועבה.