רון אקרמן – פברואר 2021 – Ron Akerman
את רישיון המשאית שלי (מה שכולם קוראים "רישיון ג' ") עשיתי בשנת 2006. בפעם הראשונה שבחנתי את אחד מטנדרי הענק האמריקאים, היה זה השברולט סילברדו, בשנת 2015. כן, הסילברדו, כמו שני אחיו האחרים – דודג' ראם ופורד F250/350 דורשים רישיון נהיגה למשאית. רישיון נהיגה "רגיל" תקף עד לרכב שמשקלו 3.5 טון ואילו הסילברדו החדש הינו בהגדרתו בעל משקל כולל (כולל משא) עומד על מעל 5 טונות (הסילברדו הקודם היה בעל משקל כולל של 4.5 טונות).
מבחוץ
אל יקל הדבר בעיניכם. מדובר ב"מפלצת" אמיתית. אורך הסילברדו החדש גדל ב-25 ס"מ שלמים לעומת קודמו. אורכו של הסילברדו 2021 עומד על לא פחות מ- 6.35 מ', לעומת 6.1 מ' בדגם הקודם. חברים, זה ארוך. מאד. ומרשים מאד. הגובה הכולל של הרכב הוא מעל 2 מ'. זה גבוה. מאד. תאמינו לי. אני, שגובהי 1.86 מ', צריך ממש לטפס אל מושב הנהג. רוחבו של הסילברדו הוא גם מעל 2 מ' והוא רחב יותר משני מתחריו האחרים בשוק. והנה עוד מיד אחת אחרונה שהרשימה אותי מאד – בסיס הגלגלים של הסילברדו עומד על 3.9 מטרים עצומים. רק כדי שתבינו ברוחק הסרנים הזה נכנסות בחניה ברוורס פיז'ו 108, סקודה סיטיגו ופעם וחצי סמארט. זה פשוט עצום ודורש רדיוס סיבוב של משאית. ואני לא אומר זאת סתם. כדי לקחת פניה ברחובות עירוניים צרים, יש לקחת בחשבון את אורך בסיס הגלגלים הזה, אחרת הסיבוב ייגמר רע מאד. נהגי משאיות ואוטובוסים מכירים את הטריק של יציאה ישר לכיוון מרכז הצומת ורק אז להפנות את הגלגלים הקדמיים לתוך הפניה. וזו עוד סיבה טובה לחייב נוהגים ברכב הזה ברישיון "ג". כי נהג ישראלי ממוצע שלא יודע לפנות עם רכב נוסעים "רגיל", בוודאי לא ידע איך להשתמש במפלצת כזו ברחובות עירוניים.
לסיום המראה החיצוני המרשים, הסילברדו מצוייד בגלגלים עם חישוקים בקוטר "18 מרשימים מאד.
הדגם החדש זכה גם לעידכון החזית. הדבר היחיד שעולה בראשי לומר על החזית הזו, הוא, שמדובר בקיר ברזל וניקלים עצום שהכיתוב CHEVROLET מרוח על כל רוחבו. אין לי שום הגדרה אחרת כאשר מביטים על הסילברדו מלפנים חוץ מ"מרשים מאד ומפחיד מאד". השילוב הזה שבין גריל עצום, מכסה מנוע שנמצא מאד גבוה, שתי מראות צד ענקיות ופנסים על גג הרכב, לא משאירים מקום לספק. זו משאית. מעוצבת, חזקה מאד ומהירה מאד מאד. אבל משאית.
דלת הארגז מאחור, שנפתחת ונסגרת חשמלית (בדגם שנבחן) זכתה גם היא לקבל כיתוב ענק CHEVROLET. שלא יהיה ספק מי הבלעבית כאן.
שלא יהיה ספק גם מי הבעלבית בארה"ב, ארץ המקור של הסילברדו, אז בטבלאות המכירות של שנת 2020, הובילו מכירות הסילברדו את השוק, הרחק לפני הפורד F שכבר הזדקן בשנת 2020 והדודג' ראם. בישראל מוביל הסילברדו את המכירות של הסגמנט כבר שנים רבות, ללא עוררין. רכב הקבלנים ומקלט המס האולטימטיבי.
תוספת חשובה לדגם החדש הם פנסי הלד ששולבו בשתי מראות הצד. ישנם פנסי לד בחלק הקדמי של המראה ובחלק האחורי שלה, משני צידי הרכב. פנס לד חזק המאיר לאחור הוצמד גם לגג תא הנוסעים וכך, כאשר מעבירים לילה בשטח, מפעילים את הכפתור הייעודי של התאורה הזו (הנמצא בקצב השמאלי של הדש-בורד) והסילברדו נותן לכם תאורה היקפית לכל סביבת הרכב, לזמן ארוך מאד (מדובר בנורות לד שכמעט אינן צורכות חשמל, מה שמייתר את הצורך בהשארת מנוע דולק, או הפעלת גרלנדות תאורה עם גנרטור). מרשים מאד ועובד מצויין בלילה. ניסיתי.
מבפנים
טוב, זה כבר עובר כל גבול. לא מדובר כאן ב"תא נוסעים". מדובר כאן בלאונג' ביזנס של חברת תעופה. אין לי שום הגדרה אחרת לסלון העצום הזה הנפרס בפני מי שמטפס לתא הנוסעים. כל המושבים מרופדים עור. המושבים הקדמיים גם מאווררים וגם מחוממים. האחוריים רק מחוממים, רחמנא ליצלן. המושבים הקדמיים הם חשמליים וניתנים לכיוון לעשרות אפשרויות שלא ניתן לזכור. המרווח ליושבים מאחור הוא פשוט לא ייאמן מבחינת מרווח הרגליים. בגג תמצאו חלון שמש גדול וחשמלי מזכוכית. הדש-בורד נראה יותר כמו לוח פיקוד של מטוס איירבוס 380 או ג'מבו 747. מערכת מולטימדיה עם מסך מרכזי בגודל "8 ומערכת סאונד נהדרת עם רמקולים סופר-איכותיים של BOSE. זה לא רק נראה מצויין, זה גם נשמע נהדר.
לוח השעונים הוא שילוב של שעונים אנלוגיים ותצוגה דיגיטלית. זה עובד מצויין יחד ואפשרויות המידע המוצג לנהג הן אין-סופיות. בנוסף לכל המידע המטורף שמוצג לנהג בלוח השעונים, יש תצוגה עילית גדולה מאד של "15 המציגה על החלון הקדמי את כל המידע החשוב על מצב הנסיעה של הרכב, כולל אזהרות בטיחות כמו סטייה מנתיב, רכב הבולם מלפנים ועוד. פשוט לא צריך להוריד את העיניים מהכביש לשניה. חשוב מאד, עובד מצויין ומקבל ממני ציון "10" על הביצוע והתצוגה.
תוספת חשובה היא שיש ברכב המון שקעי חשמל – USB, שקע מצית 12V ואפילו שקע חשמל רגיל 220V עבור לפטופ ומכונת גילוח.
אם יש דבר אחד שאני אוהב ברכב אמריקאי, זה שידית ההילוכים נמצאת מאחורי ההגה. לא יודע למה. אולי נוסטלגיה, אולי גילי המתקדם ואולי כי זו מסורת אמריקאית רבת שנים. בסילברדו, ידית ההילוכים היא בדיוק כזו – גדולה, בולטת ומאחורי ההגה. בדיוק כמו שאני אוהב ורוצה.
ההנעה וההנאה
תקשיבו, אם היו מעלים את הסילברדו על פסי רכבת, הוא בקלות רבה היה יכול להיות קטר שמושך אחריו מספר לא מבוטל של קרונות. המנוע העצום המותקן בחזית הרכב הוא מנוע דיזל בנפח של 6600 סמ"ק, כן, קראתם נכון – 6.6 ליטרים של נפח מנוע עם 8 צילינדרים עצומים המתוגברים בטורבו. המנוע הזה מייצר הספק מטורף של 445 כ"ס ומפיק מומנט עוקר הרים של מעל 124 קג"מ. אין שום דבר שהכלי הזה לא יכול למשוך. גם רכבת. או מטוס. כל הכוח העצום הזה עובר לגלגלים באמצעות מערכת הנעה 4X4 המשולבת ע"פ רצון הנהג. מלפנים יש לנו שני מתלים נפרדים וקפיצי סליל. הבעיה הקלה היא מאחור. בכל זאת, מדובר ברכב משא ולא במכונית נוסעים פרטית. מאחור מדובר בסרן חי הנעזר בקפיצי עלים לשיכוך הקפיצות ומפגעי הדרך. כשהארז עמוס מטען של 500 או 700 ואפילו 1500 הק"ג המקסימליים המותרים, זה עובד טוב. אבל כשהארגז ריק, אחרוי הרכב קופצניים מאד. אם אתם לא ממש קונים את הרכב עבור הובלות כבדות, אני ממליץ לכם להוסיף לארגז האחורי 2-3 אבני שפה של מדרכה וה"רכות" של הרכב תשתפר פלאות.
למנוע האדיר הזה משודכת תיבת הילוכים של אליסון עם 10 (!!!) הילוכים קדמיים.
יש כאן גם כפתור מיוחד של "בלימת מנוע", או "ריטרדר", או כפי שרבים מכירים כ"אגזוז ברקס". (שבפועל זה משהו אחר לגמרי). בעת הפעלת הכפתור המתאים בלוח השעונים, ברגע שתורידו את הרגל מדוושת הגז, המנוע בולם את עצמו. זה עובד נפלא, במיוחד כשיש מטען ברכב וחוסך שימוש בבלמי הרכב. אני מאד אהבתי.
הנהיגה ברכב הזה היא חוויה מעולם אחר. ברכב כזה לא מודדים זינוק מאפס ל-100 קמ"ש אבל בכל רמזור, בכל פעם, יצאתי ראשון והשארתי את כולם הרחק מאחור ומאד מאד מופתעים.
הישיבה היא מאד מאד גבוהה. על כל המכוניות הפרטיות והג'יפונים ועל מרבית הג'יפים הגדולים, הנהג פשוט מסתכל מלמעלה. תנוחת הישיבה שולטת מאד ובגלל הגובה, שדה הראייה לפנים הוא פשוט פנומינלי. זה רכב מהסוג של "אל תתעסק איתי" ובאנגלית של קאובויים – "DON'T FUCK WITH ME". עם הרכב הזה אף ישראלי חצוף וביריון כביש ככל שיהיה, לא יעז להתעסק. כולם פשוט זזים הצידה ו/או בכלל לא מנסים להידחף לפניך בכוח. התחושה הכללית היא שאני נוהג במכוניות האלה עם הגלגלים העצומים במופעי ההרס האמריקאים – מי שיתנהג אלי בבריונות כביש, אני פשוט אדרוש לו את הרכב ואשמיד אותו. חחחחחחחחחח. והאמת? ככה גם מרגישים אותם נהגים שאני נוסע לפניהם או לצידם. לאורך כל שלושת ימי המבחן, לא התרגזתי על הכביש אפילו פעם אחת. רק חייכתי. הסילברדו עושה רק טוב ללחץ הדם האישי ולרמת העצבים על הכביש. זה מרשם שהייתי נותן לכל רופא לרשום לפציינט שלו.
זה לא בדיוק רכב שטח במובן הקלאסי מאחר ויש לו בסיס גלגלים ארוך מאד. ארוך מידי לשטח, שעלול להשאיר אותו על הגחון במעברים חדים מידי. יש לו מרווח גחון עצום של 26 ס"מ, אבל "זווית בטן" לא טובה בגלל בסיס הגלגלים הארוך. וזו המגבלה היחדיה שלו בשטח סופר-טכני. אבל, יש לו כוח עצום ויכולת מצויינת ובשטחים שלא דורשים בסיס גלגלים קצר ו"רגיל", הוא יעשה בית ספר להרבה רכבי שטח אחרים.
הרכב מצוייד במרבית עזרי הבטיחות האקטיביים כמו התראת סטייה מנתיב, בלימת חירום במהירות נמוכה, התראת רכב בשטח מת, מצלמות היקפיות ועוד. באופן תמוה, אין כאן בקרת שיוט אדפטיבית, אבל הובטח לי שבהמשך גם זה יגיע.
המנוע הזה כל כך חזק והמומנט כל כך גבוה שגם בשיוט של 120 קמ"ש, תאוצת הביניים שלו מרשימה מאד ויעילה מאד. כמו כל רכב אמריקאי שההיסטוריה שלו הולכת הרבה אחורה, תכונות השיוט (קרוזינג), הן פנומנליות. המהירות, רכות הנסיעה בכביש הפתוח, מערכת הסאונד של BOSE ומוסיקת דרכים אמריקאית, גרמו לי לחשוב שלמרות הסגר ולמרות שאני במזרח התיכון, יצאתי לשלושה ימים של מסע כבישים ברחבי ארצות הברית.
למי שגר בת"א ובוודאי שבמרכז העיר, הרכב הזה לא יביא שום תועלת. בטח אם אין לו חניה פרטית כפולה באורך. אבל לכל אחד אחר, בין אם הוא איש עבודה שזקוק לרכב משא אמיתי, או אם הוא חובב מוטוריקה אמריקאית קלאסית, מדובר כאן בפינוק מדהים, ברכב עצום, במנוע ענק והספק דימיוני, יחד עם חבילת תוספות ופינוקים שלא היתה מביישת את המפואר שבקאדילקים, במחיר של פחות מ-300,000 ש"ח, כולל מע"מ (שמוחזר לקונה העסקי). עסקה משתלמת מאד.
על צריכת הדלק של התפלצת הזו לא כתבתי. לא כי הוא "אוכל" דלק יותר ממה שרכב כזה אמור לצרוך. כי הוא לא. אבל כאשר כל ליטר סולר מוכר במס מהליטר הראשון וכאשר מדובר בכלי עצום שכזה, צריכת הדלק היא לא אישיו.
השברולט סילברדו היה גדול גם בעבר. עכשיו הוא גדול הרבה יותר ובכל מובן.
הצטרפו למדיות החברתיות :