ריינג'-רובר איווק – היוקרה שבפוזה

נהג, צילם והתרשם – רון אקרמן – Ron Akerman

בואו, אני אשתף אתכם ב"אחורי הקלעים" של הבלוג שלי. מזה למעלה מ-10 שנים שאני כותב בלוג בעיקר על רכב, אבל גם על מסעדות, בתי מלון והחיים הטובים. התחלתי במה שהיה זמין לפני 10-11 שנים – דה-מרקר קפה, אחר-כך התפתחתי לבלוג על פלטפורמת בלוגספוט ולפני כמה שנים חנכתי את הבלוג החדש שלי הנוכחי. במשך כל השנים האלה, בחנתי המון מכוניות. אבל אני לא "עיתונאי רכב" במובן היבש של המושג. אני לא חולם על כוחות סוס בלילה, לא מעביר את כל יומי על בדיקת ביצועי רכב ששום נהג ממוצע לעולם לא יגיע אליהם ובשירותים לא יוצאים לי צילינדרים וחיישנים מהישבן ובאופן כללי אני לא מלהג עם אנשים כל היום על הרדיאטור שנפל לתוך הקרבורטור ועשה סמטוחה מהפלגים.

היו הרבה מכוניות שנסעתי בהן ולא אהבתי את הרכב, או שהיו בו מינוסים כאלה ואחרים ומאחר ואני כותב בלוג שיעזור לאנשים לבחור ולהתנסות ברכב שייתן להם ערך מוסף ואינני חושב שהשמש זורחת לי מהת… אני מעדיף לא לכתוב ולא "להיכנס" ברכב שלא אהבתי ובכך מונע עוגמות נפש ממני, מקוראיי וכן, גם מיבואני הרכב. את תפקיד שומרי הסף הצדקנים, אני שומר לחבריי העיתונאים האמיתיים.

לאחרונה בחנתי את הריינג'רובר איווק. סמל סטטוס חד משמעי שמחירו מתחיל מ-450,000 ש"ח. יש לי חבר עשיר מאד בלוס אנג'לס שקנה ממש לאחרונה את הרכב הזה לבת שלו שהגיעה לגיל 16 (שם מותר כבר לנהוג בגיל הזה). הוא עצמו "מסתפק" באסטון מרטין, היתה לו פרארי, יש לו קאדילק אסקלייד וכאלה. הבנתם כבר, נכון? אז חשבתי ששווה לבדוק ממה כולם "מתעלפים" מהאיווק הזה

לפעמים, יש מצבים בחיים בהם צריך להתפשר על העקרונות שלך. האיווק הוא אחד מהם. למרות שבתחילה חשבתי לחסוך מכם את המסקנה שלי לגבי הרכב, החלטתי שסך יתרונותיו שווים כתבה והמסקנה בסוף היא המסקנה שלי. אתם, כמובן, מוזמנים לקבל החלטות בעצמכם

מבחוץ

הריינג'רובר איווק הוא אחד מכלי הרכב היפים ביותר שנעים על כבישי ישראל. מדובר בגרסה מוקטנת מעט של הריינג'רובר ספורט הגדול ועם אותם הקווים בדיוק. לא לחינם הפך האיווק לממתק המועדף על נשות האלפיון העליון הדוהרות להן בג'יפיהן במרחבי הישימון של צפון תל אביב ונעות איתם בין בית קפה אחד למישנהו ובין פדיקור, למניקור ולשיעור הפילאטיס.

כשאומרים "סוף מעשה במחשבה תחילה" רואים זאת היטב בעיצוב של האיווק. כל קו וכל פס נמצאים בדיוק במקום. מלאכת מחשבת של עיצוב.

נתחיל בחזית הריינג'רוברית ובגריל העדין שמעל הפגוש. הגריל הזה לוקח את עיצובו ישירות מאחיו המגודל. משני קצוות הגריל נמצא את העיניים החתוליות הנמשכות עד לקימור בית הגלגל הקדמי בצידי הרכב. העיניים האלה כוללות את פנסי הדרך, פנסי האיתות ותאורת הלדים ההכרחית כיום בכל רכב. משני צידי הפגוש נמצא שני כונסי אוויר המיועדים לקירור הבלמים, אלמנט עיצובי ספורטיבי בהחלט וכמובן שבתחתית הפגוש הקדמי נמצא את האלמנט דמוי מגן הגחון שנועד לתת לג'יפון מראה מסוקס משהו.

בתחתית הפגוש הקדמי, משני צדדיו, מתחיל פס שחור הנמשך מתחת לדלתות ומעבר לגלגל האחורי אל הפגוש האחורי. אלמנט עיצובי ייחודי במינו ואני חייב לציין שמוסיף המון, בייחוד לרכב בצבע לבן.

הדגם שבחנתי ברמת הגימור S-PLUS מצוייד בגלגלים בקוטר "18 רגילים לחלוטין, כשבדרגת ה-SE תמצאו חישוקים בקוטר "20. אבל על דרגת הגימור הגבוהה, תשלמו גם 40,000 ש"ח יותר

מאחור, נמצא אלמנטים עיצוביים מעניינים שמוסיפים רבות ליופי של האיווק. שם המותג – ריינג'-רובר כתוב בגדול על פס שחור מבריק שמשני צידוי נמתחים הפנסים האחוריים, אשר גם הם, מתכתבים עם הפנסים הקדמיים ונמתחים בעדינות עד מעל לקימור הגלגל האחורי. מעל החלון נמצא ספוילר אחורי גדול ומרשים ובתחתית הפגוש נמצא שוב אלמנט עיצובי המשלב בין סוג של מגן גחון יחד עם דיפיוזר אחרוי שאמור לנתב את האויר היוצא מאחורי הרכב ולתת לרכב אוירודינמיות מושלמת.

מהצד נראה קו מתניים גבוה במיוחד אשר עולה כלפי מעלה במתינות ככל שהוא נמשך לאחור, מה שיוצר חלונות צרים וביחד עם גג הרכב אשר נוטה בשיפוע קל כלפי מטה לקראת אחורי הרכב, מקבלים עיצוב יוצא דופן ומיוחד מאד של זוג של ג'יפ-קופה ספורטיבי מאד. האיווק צבוע בלבן עד לקו החלונות ומשם הוא צבוע בשחור, כולל קורות הצד A, B ן-C והגג כולו.

הוא לא גדול מידי ולא קטן מידי (ולכן, כנראה, הפך לחביב נשות האלפיון) והוא מציג פרופורציות עיצוביות מדוייקות. אורכו של האיווק הוא רק 4.37 מ', רוחבו כמעט 2 מ' ומרווח הסרנים שלו ממוצע למדי ועומד על 2.68 מ'. בהחלט ריינג'רובר מיני-מי.

ידיות הדלתות מציגות את אותו הגימיק שראיתי ביגואר i-PACE שבחנתי מוקדם יותר. עם הלחיצה על השלט או בנקודת המגע המתאימה על הידית, הן מחליקות חרישית מהשקע בדלת בו הן מצויות ומאפשרות לפתוח את הדלתות. עם תחילת הנסיעה, הן מחליקות חזרה למקומן. בשעות הערב מאירה תאורה מיוחדת את השטח שליד הדלת ומקרינה את הצדודית של האיווק על הכביש. נחמד.

לסיכום פרק העיצוב החיצוני, אומר כי לדעתי האישית, האיווק, הוא אחד מכלי הרכב היפים ביותר על כבישי ישראל ובהחלט זכה למקומו הפופולארי בזכות ולא בחסד. הציון שלי לעיצוב החיצוני של האיווק, הוא "10" עגול!!!!

מבפנים

כרכב בקטגוריית היוקרה, האיווק בהחלט מכיל את כל האלמנטים הנדרשים החל במושבי העור ההכרחיים, גג זכוכית פנורמי (ברמת הגימור שנבחנה הגג קבוע ולא נפתח, ברמת הגימור הגבוהה הוא גם נפתח חשמלית). גם כאן תמצאו את מערכת המולטימדיה ה"לנד-רוברית" הטיפוסית שנמצאת גם ביגואר i-PACE שבחנתי ומכילה שני מסכים מרכזיים עם ממשק הפעלה מקיף ממנו ניתן להפעיל את כל תפקודי הרכב, אף שגם כאן, הממשק מאד לא אינטואיטיבי ודורש תשומת לב רבה בהפעלה, תשומת לב מסוכנת מאד בשעת נהיגה. ניתן להפעיל חלק מהמערכות גם מההגה, אלא שגם כאן מצאתי את מערכת ההפעלה מעט מסורבלת ומסיתה את תשומת הלב בשעת הנהיגה. חבל מאד שברכב כל-כך יקר ויוקרתי, לא השקיע היבואן בהתאמת מערכת המולטימדיה לשפה העברית, כפי שניתן למצוא במערכות מולטימדיה של מותגים שמוכרים רכבים/ג'יפים ב-300,000 ש"ח פחות מהאיווק.

איכות החומרים בתא הנוסעים היא גבוהה מאד ואיכות ההרכבה גבוהה מאד אף היא, אבל לא הייתי מצפה לפחות מכך ברכב שמחירו מתחיל מ-450,000 ש"ח.

אני מבקש לציין את מערכת השמע שמגיעה עם הרכב הזה, בשתי רמות הגימור הבכירות. מדובר במערכת של MERIDIAN SOUND איכותית מאד, הכוללת 10 רמקולים וסאונד מצויין

בתחום פנים הרכב הציון של האיווק הוא ממוצע למדי ולו רק כי לא הייתי מצפה לפחות מכך ברכב כזה. נאמר כך, הוא עומד בציפיות. הציון שלי – 8

בנסיעה

האיווק מצוייד במנוע טורבו – בנזין בנפח 2000 סמ"ק והספק של 249 כ"ס. הוא מייצר מומנט בריא של 36.5 קג"מ ויודע להזניק את הרכב צאפס ל-100 קמ"ש ב-7.5 שניות ממוצעות למדי. למנוע הזה משודכת תיבת הילוכים אוטומטית-פלניטרית של ZF והכוללת 9 הילוכים קדמיים. התיבה ברכב המבחן לא עבדה ממש "חלק" ולעיתים בהאטה או בתאוצה חזקה, אפשר היה לחוש בהחלפת ההילוכים. גם כאן אציין שבחנתי כבר רכבים זולים בהרבה, עם החלפות הילוכים חלקות בהרבה.

רכב המבחן כלל, באופן מביך, מערכת מוביל-איי מציקה. לשאלתי מדוע רכב שמחירו מתחיל מ-450,000 ש"ח לא מכיל מערכות בטיחות מתקדמות ואקטיביות, נמסר לי כי כל הרכבים שנמכרים ללקוחות מגיעים עם כל מערכות הבטיחות האקטיביות והאוטונומיות הקיימות ואילו רק רכב המבחן לא מצוייד בהן. אני חושב שדווקא רכב מבחן שניתן הן ללקוחות והן לעיתונאים צריך לתת "הצגת יכולת" מלאה ולא לספק תירוצים.

הנסיעה של הרכב רכה ונעימה, כמתבקש, תנוחת הישיבה גבוהה ושולטת ובמעט שהזדמן לי לבחון אותו בין פקק אחד למשנהו ובנסיעה בינעירונית קצרה, הרכב בהחלט נעים לנהיגה.

סיכום

קצת קשה לי לסכם את המבחן של הרכב הזה. הבלוג שלי בוחן מכוניות בעיניים של לקוח פוטנציאלי ולא של עיתונאי. אתחיל בזה שהרכב הוא מצויין, למרות חלק מהחסרונות שמניתי כאן, אולם למרות כל היתרונות שלו, לא מצאתי ולו סיבה אחת להצדיק את מחירו המופרך שמתחיל ב-450,000 ש"ח לדגם ה-S-PLUS ומגיע עד 490,000 ש"ח לדגם ה-SE. אני באמת לא מצליח להבין על מה משלמים כאן פרמיה של מאות אלפי שקלים, תמורת אותם אלמנטים שניתן לקבל ברכבים זולים בהרבה ואיכותיים לא פחות. נכון, יש מחיר ליוקרה ולסטטוס. אבל במקרה של הריינג'-רובר איווק, אני חושב שהמחיר מוגזם מאד