ראצ'ה – גרוזינית (גיאורגית), סקסית וטעימה

טעם, התרשם וכתב: רון אקרמן – Ron Akerman

צילם: רון אקרמן

לראצ'ה, הגעתי לגמרי במקרה. אמא שלי ואני חוגגים יום הולדת יום אחרי יום. אחי הצעיר, ליאור, החליט שנצא כולנו יחד למסעדה לחגוג את האירוע.  אני תמיד בעד חגיגות ותמיד בעד מסעדות. הוא שלח לי הודעה  לאקונית בוואצאפ ובה נאמר: "יום שישי, 19:30 במסעדת ראצ'ה באחד העם 1 ת"א".  זהו. שום דבר מעבר לזה.  מה זה ראצ'ה? מי זו ראצ'ה? מה אוכלים שם? אין לי מושג. יום לאחר מכן שאלתי אותו במה מדובר והוא ענה לי באגביות סתמית "מסעדה גרוזינית טובה". או.קיי. לא מתווכח, אבל מה לי ולאוכל גרוזיני? החמצתי טיפה את הפנים, אבל זרמתי עם התכנית המשפחתית הכללית.

ביום שישי המיועד, הגעתי עם בת הזוג שלי, תוך כדי ניווט ב-WAZE לתחילת ההתחלות של רחוב אחד העם. שתבינו, תחילת הרחוב ובטח בניין מספר 1, נמצא בתוך שכונת נווה צדק.  המסעדה שוכנת במבנה שהיה בעבר מסעדה של מיכל אנסקי שפשטה את הרגל ונסגרה. לא אטרחן אתכם בעלילות אותו ערב שישי, רק אספר לכם שסקרנותי מהאוכל הגרוזיני הלכה וטפחה לאורך כל הערב, עד שהייתי חייב לקבוע עם זוגתי שתחייה, ביקור נפרד כדי להתרשם מהמסעדה והתפריט ללא חגיגות ועוד 10 חוגגים ברקע..

הגענו בערב של יום חול ונכנסנו היישר לבר העצום של ראצ'ה.  למען ההבהרה חשוב לציין כי המסעדה מחולקת לשלושה איזורים עיקריים; חלל הכניסה, האירוח וההמתנה, אולם האוכל בו יש שולחנות גדולים ל-10 ועד 15 סועדים בשולחן כשחלל זה מנוצל לאירועים וקבוצות וחלל הבר הגדול שמלא באוירה קסומה.

מסעדת ראצ'ה היא כבר בת 7. בת"א היא נמצאת כשנה ורבע בלבד.   תחילתה בחלום וחזון של בעלת המסעדה – לילי בן שלום.   לילי היתה בעלת תפקיד בכיר בדואר ישראל והיתה אחראית ומנהלת של הלקוחות האסטרטגיים של הדואר. בעברית פשוטה, היא ניהלה את הקשר מול חברות ענק במשק, חברות שהדואר רצה ביקרן ורצה לשמור במאגר הלקוחות של הדואר. לילי היתה אחראית על אירועים מיוחדים ללקוחות אלה ושמירת הקשר מול בעלי ומנהלי החברות השונות.  לילי שחוותה נישואין לגבר גיאורגי, כשהיא רק בת 18, טוענת שחיי הנישואין היו מבחינתה "סירוס נפשי" מתמשך ולאחר תהליך גירושין שלקח תשע שנים היא יצאה לחופשי.     זה היה הזמן בוא היא החליטה לפרוש כנפיים ולעשות את מה שהיא הכי אוהבת – לחבר בין אנשים ואין כמו לעשות זאת ע"י פתיחת "בית" ולארח בו אנשים, ליצור חיבורים עסקיים וחברתיים ולהעניק להם אירוח כמו שרק הגרוזינים יודעים.

יחד עם אחיה ישראל החליטה לילי לפתוח מסעדה גרוזינית ולארח בה אנשים כמיטב המסורת. היו רק כמה בעיות עם התכנית הזו; ללילי אין שום ניסיון במסעדנות, לילי מעולם לא בישלה באמת ואין לה שום רקע בניהול עסק. חוץ מזה? הכל בסדר ואיך אצלכם?

לילי מצאה מחסן נייר נטוש ברחוב חבצלת בירושלים ואהבה מאד את המבנה הארכיטקטוני. הבעיה היחידה היתה שבכל המבנה הזה לא היה ולו צינור מים אחד. כלום.  במהלך 5 חודשי שיפוץ, הקימה לילי את המסעדה ראצ'ה שזכתה בתואר "אחת מארבע המסעדות הכי יפות בירושלים". החזון היה אוכל של סבתא שהגיעה מחבל ראצ'ה שבגרוזיה. ובאופן ממוקד יותר – אוכל גרוזיני יהודי מחבל ראצ'ה.   התכנית המקורית היתה שהסבתא שלה תעמוד במטבח ותכין את האוכל, מתוך הידע והניסיון שצברה בכל חייה בגרוזיה. אך כמו בהרבה פעמים בחיים, לאלוהים היו תכניות משלו ושבועיים לפני פתיחת המסעדה נפטרה הסבתא של לילי. מאחר וללילי היה ניסיון מועט בבישול, היא גייסה מייד את אמא שלה לתפקיד השפית כשההוראה היחידה שנתנה לה היתה "תכיני את מה שעושה לנו לשבת".  עם ההנחיה הממוקדת והמדוייקת הזו, פתחה לילי את שערי המסעדה.  ביום הפתיחה נחת עליה מבקר המסעדות האימתני שלעיתון הארץ – שגיא כהן. כהן הוא אימתן של מסעדות רבות ואת נחת זרועו הרגישו כבר בעלי מסעדות רבים. בביקורת המסעדה שפירסם שגיא, הוא יצא מעורו בתשבוחות על המסעדה וכינה אותה "הברקה קולינרית". יום לאחר פירסום הכתבה, המסעדה התפוצצה מלקוחות והאמא של לילי לא יכולה היתה לעמוד לבדה בלחץ שבעבודת המטבח. הפיתרון?  לילי הכניסה את אחיה ישראל למטבח ונתנה לאמא הוראה ללמד אותו כל מה שהיא יודעת. ישראל גילה בתוכו צד שלא הכיר ובתוך שבועיים הוא התאהב במטבח ולמד את כל סודות האוכל הגרוזיני והפך לשף הרשמי של המסעדה.

בין גלי הפיגועים הגדולים בירושלים, עברה המסעדה שנשענה על תיירים וסועדים מתל אביב טלטלות, עליות וירידות שלא איפשרו לנהל עסק באופן סדיר ולילי החליטה לעשות מעשה. לפני שנה ורבע היא נסעה לת"א, איתרה את המקום הנוכחי שעמד ריק והגישה הצעה לכונס הנכסים. היא הצליחה להביס עשרות שפים ידועים ויזמים שרצו לקחת את המקום וביום אחד העבירה את ראצ'ה מירושלים לת"א.

הגענו לראצ'ה בשעה 9 בערב והתיישבנו על הבר שמקיף את כל חלל הבר/מסעדה. המקום מוחשך במידה, אבל לא יותר מידי. ברקע מתנגנת מוסיקה גרוזינית קצבית ומלאת אנרגיות. על הבר מנצח במרץ הברמן אלכס. מקצוען אמיתי שמכיר לא רק את המשקאות שלו, אלא יודע לפרט אחד לאחד את מרכיבי המנות שבתפריט.   לפתיחה הזמנו קוקטייל הקרוי סונלו ומורכב מג'ין, עראק, מלפפון(?), כוסברה וליים.  התיאור לא נשמע משהו, אבל התוצאה היא לא פחות ממפתיעה. מדובר בקוקטייל מתקתק עם נגיעה של כוסברה. קוקטייל מאד קייצי ומרענן שמרגיש כמו כמו רעננות של אחרי צחצוח שיניים. מומלץ מאד.     בכלל, כל תפריט הקוקטיילים מכיל קוקטיילים עם שמות גרוזיניים שכוללים מרכיבים מפתיעים וטעמים מפתיעים עוד יותר. מבחר הקוקטיילים מאד מיוחד ושונה מכל הברים בהם ביקרנו. ממוצע של 42 ש"ח לקוקטייל. סביר מאד.

בבר של ראצ'ה תוכלו למצוא גם בירה ייחודית בשם "מלכהשווילי" – מדובר בבירת בוטיק של מבשלת "מלכה" הממותגת ועשויה במיוחד עבור ראצ'ה. הברקה.

כמנות פתיחה הוגשו לנו בלינצס גרוזיני ממולא בשר וצ'יבורקי ממולא בשר.  הבלינצס היה רך מאד ונימוח בפה. הצ'יבורקי היה קריספי במידה הראויה והתפצפץ בפה בעדינות, כל הדרך אל כדור הבשר הטעים להפליא.   מנה ראשונה נוספת היתה גלילות חציל עם מחית אגוזי מלך ושום. אני, אישית, לא אוהב את טעם הלוואי של אגוזי המלך, אבל זוגתי התמוגגה מהמנה הטעימה.  מנות נוספות היו סלט חזה עוף עם מחית אגוזי מלך ושום. לסלט המוגש קר יש מרקם של טונה והוא טעים מאד ומרענן. מנה ראשונה אחרונה שהוגשה לנו היתה סלק, סלרי, פטרוזיליה וחומץ. המנה קרויה "צ'רחלי" והיא גם מרעננת מאד ומהווה פתיחה מוצלחת.   כל המנות הראשונות מתומחרות מצויין, בין 28 ש"ח ברובן ל-38 ש"ח עבור סלט חזה העוף.

למנה עיקרית קיבלנו את ה"קופטי"
– נקניקיות הבית בתיבול מסורתי פיקנטי. במילים פשוטות, זוהי הגרסה הגרוזינית לנקניקיות מרגז חריפות. בתוך הנקניקיה יש זרעי כוסברה שנותנים לנקניקיה "טוויסט" מעניין מאד. הנקניקיה עסיסית מאד ולא יבשה. המנה מגיעה בתוספת ירקות על הגריל וסלט עגבניות, רוקט וצנון.  מנה מיוחדת וטעימה. המחיר – 88 ש"ח.

מנות עיקריות נוספות הן תבשיל שצ'אמאדי – תבשיל בקר עם שזיפים, בעל טעם מעט חמצמץ, "ח'ליאה" – קדירת בקר עם רימונים ובצל ו"בקוראני" – קבב גרוזיני עסיסי.    כל המנות טעימות להפליא ומפתיעות מאד בטעמיהן. מחירי המנות העיקריות נעים בין 84 ל-88 ש"ח.  סביר בהחלט.

גם המנות האחרונות מפתיעות מאד בהרכבן ובטעמן. אהבתי במיוחד שלוש מנות אחרונות: "לימונשווילי" – פאי לימון עם מרנג שמיר. מנת הלימונשווילי היא "יציאה" אמיתית והמצאה לא נורמלית. מאד מאד מיוחד.  מנה אחרונה נוספת ומיוחדת היא מנת אורז מטוגן עם אבקת סוכר ומנה בשם "ללה" – בלינצ'ס מטוגן עם שוקולד ואגוזים. שוב, טעם האגוזים אינו ערב לחיכי כשהוא משולב באוכל, אך המנה מיוחדת וטעימה מאד.

בתקופה האחרונה מככבת במטבח שפית מדהימה שהיא, במקור, קונדיטור-שפית, דהיינו שפית של מנות אחרונות. קוראים לה איילה רוגובי ואיך שראיתי אותה הבנתי הכל. את איילת הכרתי לפני כמה שנים עת נכנסתי לאכול במסעה קטנה באיזור התעשייה של אילת, בשם "טרה-ג'ולי" וכבר אז החמאתי לה מאד על האוכל ובעיקר על המנות האחרונות. איילה הביאה איתה את  הקסם שלה גם לראצ'ה ועושה פלאות במטבח.

לילי, בעלת הבית ממשיכה לעשות את מה שהיא הכי אוהבת; להסתובב בין השולחנות, לוודא שהלקוחות מרוצים ובעיקר לעשות מעשה גרוזיני מסורתי של מילוי קרן ביין אדום ולבצע ברכות לאורחים כאשר בין ברכה לברכה, שותים מן היין האדום הנמזג לקרן השפע. מסורת גרוזינית יפה ומחממת לב.

כשיצאתי מהמסעדה העליתי פוסט לפייסבוק ובו כתבתי כי עליתי על "תגלית קולינרית".  וראצ'ה היא בהחלט תגלית. המקום לא מתיימר ובוודאי שאינו פלצני ועם זאת מחזיק רמה גבוהה מאד של אירוח, מקצוענות ואוכל טעים מאד. זה לא רק שאני אגיע לשם שוב ושוב, אלא אני מוצא את עצמי ממליץ על ראצ'ה בחום לכל חברי.  אני ממליץ גם לכם.

ראצ'ה, רחוב אחד העם 1, תל אביב.