קאובוי עירוני – JEEP רנגייד 1.4 טורבו

Home/כבישטח, עמוד הבית, רכב/קאובוי עירוני – JEEP רנגייד 1.4 טורבו

לפני כ-26 שנים הוקרן בישראל סרט קולנוע אמריקאי בשם City Slickers שעסק בשלושה חברים עירוניים לחלוטין שהחליטו לצאת להרפתקאה בטבע הפראי של אמריקה ובמה שקרה להם כשהביאו איתם למערב הפרוע את החנוניות העירונית שלהם. אחד מכוכבי הסרט היה ג'ק פאלאנס – כוכב מערבונים קשוח ששנה לאחר מכן התפרסם בטקס האוסקר כשבגילו המתקדם עלה לבמה ועשה שכיבות סמיכה על יד אחת. לסרטון – לחצו כאן

נזכרתי בקומדיה הזו בסופ"ש האחרון, כאשר בחנתי את ה-Jeep Renegade – רכב הכבישטח הקטן של מותג הכבישטח-פרימיום האמריקאי JEEP.

ולא. לא בגלל שהרנגייד הוא קומדיה, אלא שה-JEEP הזה נראה כמי שעשה את הכיוון ההפוך – מהשטח אל העיר.

אין הרבה מותגי רכב שהפכו לאייקון. יש הרבה פחות מותגי רכב ששם המותג שלהם נחשב מאד ומודפס גם על פריטי לבוש, אביזרי אופנה, תיקים, ועוד. המותג JEEP הוא אחד מהמותגים הבודדים האלה. מדובר באייקון רכב אמריקאי שנולד בשנת 1941 לצורך פיתוח וייצור רכב בעל עבירות גבוהה בשטח שנועד לכוחות הצבא האמריקאיים במלחמת העולם השניה. ההסבר הנפוץ ביותר למהות השם JEEP הוא שכלי הרכב הזה "רכב למטרות ממשלתיות" ובאנגלית GOVRENMENT PURPOSES או בקיצור GP. עם הזמן אנשים הפסיקו לומר את שתי המילים יחד ופשוט החלו לומר "ג'י פי" שהיא דרך נעימה יותר לומר GP בקיצור. והכינוי המקוצר של הרכב הפך לשמו המסחרי – JEEP.

ג'יפ – דור ראשון 1943

הרכב הראשון היה אותו ג'יפ צבאי קטן ששירת בנאמנות רבה את כוחות ארה"ב באירופה והמזרח הרחוק. ההצלחה היתה כל-כך גדולה שהשוק האזרחי דרש את הרכב וכך פותח דגם נוסף לשוק האזרחי. הדגם הצבאי כונה MJ – מלשון "מיליטרי ג'יפ" – ג'יפ צבאי והדגם האזרחי כונה CJ שמשמעותו – "סיוויליאן ג'יפ" דהיינו ג'יפ אזרחי. ומכאן כינויי הדורות שאנחנו מכירים כ-סי.ג'יי1, סי-ג'יי2, וכו'.

קפיצת המדרגה הגדולה של המותג JEEP היתה בתקופה בה לי אייקוקה האגדי היה מנכ"ל קרייזלר, חברת האם של JEEP. אייקוקה הגה רעיון שהפך את עולם הרכב על פניו, בדיוק כפי שעשה עם המוסטאנג בתקופת היותו בחברת פורד. אייקוקה הגה רעיון של רכב שטח עירוני שישדר שטח עם יוקרה. וכך נולד הצ'ירוקי ואחריו הגרנד צ'ירוקי שאין שום צורך להאריך בדיבור על השינוי שאלה הכניסו ביוקרה של המותג.

בשנים האחרונות נרכשה קרייזלר ע"י חברת פיאט וכתוצאה משיתוף הפעולה הזה נולד הרנגייד. בתחילה היה הרנגייד תת-דגם של הג'יפ רנגלר הוותיק, המוכר והמאד מצליח. בפיאט ובקרייזלר הבינו שלמותג הפרימיום JEEP נחוץ "דגם כניסה" זול יחסית שיאפשר גם לצעירים ולנשים במעמד כלכלי נמוך יותר או שיש להם יותר זיקה למותג ופחות זיקה לשטח, נגישות התחלתית למותג הנחשק. וכך הוחלט לעצב את הכבישטח הסופר-מיני החדש של JEEP, המבוסס על פלטפורמת ומכללי פיאט 500X.

הניתוח הפלסטי הצליח מעל למשוער. אין שום דבר ברנגייד שיכול להסגיר את מוצאו האיטלקי, ה-500X העגלגל, השמנמן והלא ממש מצ'ואיסטי. ודווקא מתוך העובדה שהוא מבוסס על הפיאט 500 מתחילה ההפתעה הגדולה

מבחוץ

הפיאט 500 על גירסאותיו השונות מזוהה בעיקר כרכב נשי מאד או עירוני מאד. הרנגייד הוא חתיך גברי ושרירי שכל גבר יישמח להיראות בו ולאף אשה לא תהיה בעיה להגיע איתו לסופר, לגן הילדים או למפגש הבנות השבועי בבית הקפה. הוא מעוצב במראה קובייתי מאד, גבוה מאד ונושא בחזיתו את סמל ההיכר האולטימטיבי של JEEP – גריל בעל 6 פתחים מוארכים ושני פנסים ראשיים עגולים. זהו המראה המזוהה מאד עם ג'יפי ה-CJ לדורותיהם וכיום הרנגלר. הרנגייד הוא לא רכב גדול. אורכו 4.25 מ', רוחבו 1.80 מ' וגבהו 1.69. המראה  הקובייתי, המוצק והגבוה מייצר אשלייה שהוא גדול יותר ממידותיו האמיתיות. בסיס הגלגלים שלו מסגיר את מוצאו ועומד על 2.57 מ' בלבד, קטן יותר משל הסיאט ארונה או היונדאי קונה. יש לו קווים ישרים וזויות חדות. רכב המבחן ברמת הגימור "לימיטד", הגבוהה ביותר, מצוייד בגלגלים בקוטר "17 ונועל גומי בחתך די גבוה יחסית, מה שמעניק לו מראה שטח שרירי אמיתי. הפגושים מלפנים ומאחור עשויים פלסטיק כהה וממשיכים אל בתי הגלגלים וצידי הרכב כמגיני בוץ – מראה הכרחי לכל רכב עם יומרות שטח.  סימן ההיכר המובהק ביותר של הרנגייד, הוא, אולי, דווקא מאחור. ואני מדבר על הפנסים האחוריים הרבועים שבמרכזם סוג של X. מאד בולט, מאד ייחודי.  במרכז הדלת האחורית ובמרכז חזית מכסה המנוי נמצא השם הנחשק כל-כך – JEEP

הגרסה שנבחנה כללה גג זכוכית פאנורמי ענק שכיסה את כל שטח הגג. זה נראה יפה ויוקרתי מבחוץ, זה נראה מצויין מבפנים.

מבפנים

בתוך תא הנוסעים וממושב הנהג, ממשיך הרנגייד לשדר את אותו המסר שהוא משדר מבחוץ – קשיחות של רכב שטח אמיתי. דיפוני הדלתות עשויים עירוב של פלסטיק קשה ו"חלול" משהו, לצד משטחי פלסטיק רכים מאד למגע. לוח השעונים מצופה פלסטיק קשה ואילו הרמקולים שבדלתות ויחידת המולטימדיה הקטנה שבדש-בורד המרכזי (קטנה מידי), מוקפים במסגרת פלסטיק בעיצוב "שטח" ייחודי ל-JEEP. חייבים לראות כדי להבין. כשבחנתי את הרנגלר, הראו לי כי סביב החלון הקדמו ישנה "מסגרת" שהיא סוג של מדבקה, כשבצד הימני של החלון, מול הנוסע, מוטבע מראה של ג'יפ מטפס במעלה. גם ברנגייד יש את אותה המדבקה, בעלת אותו מראה של ג'יפ מטפס במעלה. זוהי "חותמת" המותג. אהבתי מאד.

לוח השעונים משלב בין 2 שעונים אנלוגיים עבור המהירות והסל"ד ותצוגה דיגיטלית של חום המנוע וכמות הדלק במיכל, יחד עם נתוני הרכב, צריכת הדלק, וחיווי אביזרי הבטיחות האקטיבית. על השעון האנלוגי יש סוג של "כתם" בוץ בדיוק על השטח של "הקו האדום" בסל"ד.  אלמנט יפה ומיוחד.

מערכת המולטימדיה היא מלאה וכוללת את כל האופציות האפשריות כולל מערכת ניווט של ווייז. יש בה אפילו אופציה יפה להצגת מצפן גדול על כל המסך המראה את כיוון הנסיעה. הבעיה היחידה שלי היא עם המושג "כל המסך". כי בתכל'ס מדובר במסך קטן, אפילו זעיר, ביחס למסכי המולטימדיה הנהוגים היום. המסך הזה כל-כך קטן שבאמת לא ניתן לראות בו כמו שצריך את מפת ווייז. לא היה מזיק לאנשי JEEP, למצוא פיתרון ויזואלי יותר גדול, לרכב יקר שכזה.

רכב המבחן שכאמור היה ברמת הגימור הגבוהה ביותר כלל מושב נהג מתכוונן ידנית בלבד. ברמת הגימור הזו ובמחיר הזה, הייתי מצפה ליותר.  המושבים מצופים בד די פשוט. אין לי תלונות לאיכות הבד, כי גם זו דרך לשדר קשיחות של שטח.

תנוחת הנהיגה היא גבוהה מאד ושולטת, נוחות הישיבה מלפנים היתה מעט בעייתית עבורי, בגובה 1.86 מ' ונוחה עבור זוגתי שנמוכה ממני ב-14 ס"מ. לילדי הגדולים והגבוהים היה מעט צפוף מאחור ונאלצנו להזיז את מושב הנהג והנוסע לפנים כדי שמאחור תהיה תנוחת ישיבה נוחה יותר. עבור זוג בלבד או זוג עם 2 ילדים קטנים, מדובר במרווח פנימי לא רע בסך הכל.

אני מבקש לציין במיוחד את תא הנוסעים. זהו עקב אכילס בכלי רכב בגודל הזה ובקטגוריה הזו. אך יש משהו בעיצוב הקובייתי והגבוה של הרנגייד שהופך את תא המטען שלו לגדול , לפחות בתחושה ובמראה. נפח תא המטען עומד על 351 ליטרים.

בנסיעה

הרנגייד מצוייד במנוע בנפח 1.4 ליטר טורבו והספק פנטסטי של 170 כ"ס. ברמת הגימור הנמוכה יותר – "לאטיטיוד" – תקבלו את אותו המנוע עם הספק של 155 כ"ס "בלבד". ההסבר שלי הוא שרכב ה-4X4 חייב לשאת עוד משקל וצריך לתת סיבה טובה גם למחיר.  המומנט של המנוע כאן עומד על 25.5 קג"מ נאים מאד.  תראו, המנוע עושה עבודה טובה, אבל הוא רועש מאד ונשמע היטב בתא הנוסעים הרנגייד הזה יודע לזנק מאפס ל-100 קמ"ש בתוך 8.8 שניות נאות, אבל זה כרוך ברעש מנוע לא סביר, מה שמוריד מייד את המוטיבציה לבצע זינוקים שכאלה. סיבה נוספת להימנע מזינוקים חזקים היא צריכת הדלק שהיא יחסית גבוהה לרכב בקטגוריה הזו. צריכת הדלק הממוצעת של הרנגייד לימיטד במהלך 3 הימים שהיה אצלי, עמדה על מעט פחות מ-10 ק"מ לליטר, כשמרבית הנסיעות נערכו מחוץ לעיר. רק לשם השוואה, השברולט קרוז החדשה שלי מצויידת גם היא במנוע 1.4 ליטר טורבו בהספק 153 כ"ס וצורכת בממוצע כ- 11.5 ק"מ לליטר כשמרבית הנסיעות הן דווקא בעיר ובפקקים. ההסבר היחיד שיש לי לצריכת הדלק היחסית גבוהה של הרנגייד היא משקלו העצמי המאד גבוה יחסית לרכב בקטגוריה הזו – כמעט 1700 ק"ג. כן, 1.7 טון לרכב סופר-מיני לשטח והמראה הקובייתי שנראה מצויין בעין, אבל לא עובר ממש טוב במנהרת הרוח.

למנוע הזה משודכת תיבת הילוכים אוטומטית בעל 9 (!!!) מהירויות. בהחלט מרשים ותורם עוד מעט לחיסכון בדלק. העניין היחיד הוא שבמרבית הזמן, ההילוך ה-9 כמעט שלא נמצא בשימוש. למה? למהנדסי פיאט/קרייזלר הפתרונים. פעולת תיבת ההילוכים היא חלקה, שקטה ונעימה מאד.

הרנגייד מצוייד במערכות בטיחות אקטיביות מבית היצרן כגון בלימה אוטונומית במהירות של עד 60 קמ"ש (חשוב מאד מאד למניעת תאונות חזית אחור ולחיסכון בעלויות של פגושים ופנסים) ובמערכת שמירת נתיב, תוך תיקון ההגה בעת סטייה. במקרה של הורדת ידיים מההגה, תתריע המערכת בפני הנהג בתוך שניות ספורות להחזיר ידיים להגה. מערכת בקרת השיוט – קרוז קונטרול – היא רגילה ולא אדפטיבית, מה שדורש מהנהג ריכוז בזמן שיטו במהירות גבוהה. אני אוהב את זה.

התחושה הכללית בעת הנהיגה ברנגייד היא מצויינת. תנוחת הנהיגה הגבוהה, יחד עם מראה מכסה המנוע השרירי, המנוע החזק ותיבת ההילוכים החלקה, נותנת תחושה של רכב חסון ובטוח. בכלל, הדיעה שאני נוהג ברכב ממותג JEEP שנראה ומרגיש כך, נסכה בי סוג של הרגשת הצלחה בחיים. זה, כנראה, מה שמותג פרימיום עושה לנוהג בו.

לא ניסיתי את הרנגייד בשטח, למרות שיש לו בורר הנעת 4X4 לשלג, בוץ, חול או "אוטומט". יש לו מרווח גחון של כמעט 21 ס"מ יפים מה שבהחלט יאפשר לכם נסיעה טובה בשבילים קשי עבירות. אבל אזהרה; הפגוש הקדמי הוא לא ממש "פגוש לשטח". הוא פשוט נמוך מידי לתיקול אבנים גבוהות או סלעים ואם לא די בכך, מתחך לפגוש יש סוג של "חצאית" שיורדת עוד למטה ותקשה על פעולות עבירות שונות. הפגוש והחצאית האלה נועדו בעיקר לעיר ולהסתת הרוח במהירות נסיעה עירונית ובינעירונית. זה ה"מחיר" שיש לשלם על כך שנוהגים ברכב כבישטח שעבר מהשטח לעיר.

סיכום

הרנגייד הוא "הצגה" בשפת החבר'ה. הוא נראה טוב, משדר חוסן ועוצמה ובחניה הוא יהיה הגבוה והבולט בין רכבי הליסינג.

המחיר של הרנגייד מתחיל מ-156,000 ש"ח לגרסת ה"לונגטיוד" בהנעת 4X2, עובר דרך 166,000 ש"ח לאותה גרסה ברמת הגימור שכולל את האותיות SR ומסתיים בגרסת הלימיטד 4X4 במחיר של 206,000 ש"ח, אותה בחנו

אני לא אקבע כאן אם הרכב הוא "יקר" או "זול". כי אלה מונחים יחסיים. מה שכן, יש לנו כאן רכב שמציג מחיר כניסה אטרקטיבי למותג הכבישטח האמריקאי האייקוני הזה.

הרנגייד הוא בדיוק בגודל הנכון לעיר, עבור האשה, במראה הנכון עבור הבעל ובהתנהלות הנכונה עבור הבן/בת שנולדו נכון. וכיום, כשכל מותג מנסה "לגדל" את לקוחותיו מתחילת דרכם המוטורית ועושה כל מאמץ להשאיר אותם בבית לכל אורך חייהם, הרנגייד הוא בהחלט כרטיס כניסה מכובד למשפחת JEEP

בכלל, אם תשאלו אותי מה אני הייתי בוחר, הייתי עונה מייד – "ג'יפ רנגלר קול אוף דיוטי" ואם אתם לא יודעים מה זה "קול אוף דיוטי" – Jeep Wrengler Call of Duty", אני מציע לכם לבצע חיפוש בגוגל.

 

 

 

2018-01-15T08:25:33+00:00