פיז'ו 208 החדשה – עניין של נקודת מבט

Home/סופר-מיני, עמוד הבית, רכב/פיז'ו 208 החדשה – עניין של נקודת מבט

נהג, צילם וכתב: רון אקרמן – Ron Akerman

אחרי שנהגתי בפיז'ו 2008 – הכבישטח סופר-מיני של פיז'ו – הגיע הזמן לבחון את האורגינל. אני מתכוון לכך שהגיע הזמן לבחון את המקור של הכבישטח המוצלח מאד של פיז'ו. כמובן שמדובר במכונית הסופר-מיני החדשה של פיז'ו, הלא היא ה-208.

כבר בהתחלה אשאל שאלה שתישאר כנראה פתוחה – מדוע פיז'ו נשארו "תקועים" בדור ה-8? הרי דבר ידוע הוא שבכל דור חדש לחלוטין של מכונית בחברה הצרפתית, השתנתה גם הספרה המסיימת של הדור. דווקא הפעם, לאחר שנים של פיז'ו 208 מהדור הקודם, מציגה החברה הצרפתית דור חדש לחלוטין של הסופר-מיני, אבל השאירה את אותו מספר של הדור הקודם – 208. למה? לא בדיוק הבנתי.

בכל מקרה חשוב להבין שמדובר בדור חדש ומכונית חדשה לחלוטין, למרות שבאולם התצוגה של לובינסקי נמכרת עדיין מכונית הדור הקודם, גם היא תחת השם "208". בתקופה שהייתי מנהל יחסי הציבור של סקודה, עת שימשתי כדובר קבוצת פולקסווגן בישראל, חוויתי חוויה דומה כאשר האוקטביה שהיתה באותה תקופה, התחלפה באוקטביה חדשה לחלוטין. השם נשאר, אך באולמות התצוגה נמכרו שני דגמים שונים, תחת אותו שם. למה? כי מצד אחד החברה היתה חייבת להוציא דור חדש לחלוטין (שגם עלה יותר) ומצד שני, ציי רכב ונהגי מוניות נשארו נאמנים לדור הקודם שהיה מוצלח ואמין ומחירו היה אטרקטיבי יותר. זה לא רק שהמכוניות נמכרו במקביל. הן גם יוצרו במקביל למשך תקופה מסויימת. האם זה כך בפיז'ו? לי, אין את התשובה

כאשר ראיתי את תג המחיר של ה-208 החדשה, בגרסת ה-GT שנבחנה כאן – 128,000 ש"ח – היה ברור לי שעברנו למחיר בליגה של המשפחתיות, אבל במכונית סופר-מיני. נכון שבגרסת הבסיס מחירה מתחיל מאיזור ה-116,000- ש"ח ועדיין מדובר במחיר שלא מסתדר בתת ההכרה עם מחיר של מכונית סופר-מיני. ופה אני נכנס לשדות הפלפול והפילוסופיה. אז בואו נתחיל;

בישראל התפתחה תרבות ייחודית של רכישת מכוניות לפי מטר פח ולא לפי צרכים אמיתיים. תחילתה של התרבות הזו, לדעתי, היא בימי כלכלת הבחירות של יורם ארידור, שבה מיסו מכוניות ע"פ נפח המנוע מה שייצר כאן עיוותים מוטוריים משונים של מכוניות גדולות מאד עם מנועים קטנים וחלשים מאד. ה"תרבות" הזו התחברה לתרבות ה"שופוני" הישראלית של המכונית כסמל סטטוס ולכן קיבלנו כאן "מוצר ישראלי" ייחודי שנקרא "יחס מחיר לשקל פח" ובמילים אחרות – כמה שיותר אוטו בכמה שפחות כסף. במדינה שאין בה תרבות מוטורית, אלא רק תרבות צריכה, איש לא עושה את רכישת המכונית שלו לפי הצרכים האמיתיים שלו או התאמת המכונית לסביבת החיים של בעל המכונית, אלא רק בהתאם לסמל הסטטוס שהמכונית מהווה או לעובדה שנשלם כמה שפחות כסף על כמה שיותר מכונית ופח.

הפיז'ו 208 החדשה עשתה לי "שכל" ופתחה אצלי צ'אקרה של חשיבה פילוסופית – האם להחזיק מכונית גדולה ויקרה שהיא סמל סטטוס והרבה פח, או להסתפק במכונית קטנה שנותנת הרבה, אבל היא לא ממש מותג יוקרה ו"שופוני"? בואו ניגש לעניינים

מבחוץ

היא עמדה שם בחניה, בצבע צהוב בוהק-מיטלי מהמם. ברמת הגימור GT היא מגיעה גם בגימור דו-גוני ולכן הגג שלה שחור מבריק, בתי הגלגלים מוקפים מסגרת שחורה בוהקת, הספויילר מעל החלון האחורי הוא גדול ושחור ובייחד עם חלק תחתון/דפיוזר שחור מבריק בפגוש האחורי, התוצאה נראית עוצרת נשימה. נכון, הדבר הראשון שעלה לי בראש הוא שאלה הצבעים של בית"ר ירושלים, אבל מאחר ואינני איש של כדורגל בפרט ולא של ספורט בכלל, הסתכלתי על השילוב המרהיב הזה והודיתי למחלקת נסיעות המבחן של לובינסקי, על כל הטוב שהשפיעו עלי.

מכל זוית שלא תסתכלו על ה-208, התוצאה הסופית נראית פשוט עוצרת נשימה. מהצד, למרות שגרסת ה-GT מצויידת בחישוקי מגנזיום בקוטר "17 לא ממש מרשימים על הנייר, על המכונית עצמה האפקט מרשים מאד. יכולתי להישבע שמדובר בקוטר "18 לפחות. החישוק של "17 יחד עם צמיגים בחתך 45 נמוך ובתי הגלגלים המוקפים טבעת שחורה מבריקה, עובדים יחד נפלא והאפקט מרשים מאד וספורטיבי מאד.

מלפנים תמצאו כאן את הגריל וחזית הרכב שהם שפת העיצוב החדשה והמרשימה של פיז'ו – גריל עצום שיורד כמעט עד תחתית הפגוש ומשני צידיו פנסי הדרך ויחידות תאורת הלד שמעוצבים בהשראת שיני הטרף של אריה. מאחור מדובר בדלת חמישי שבחלקה עליון תמצאו ספויילר גדול מימדים ובאמצע הדלת החמישית תמצאו את אותו פס פלסטיק שחור הנמתח לכל רוחב המכונית ומחבר בין שני הפנסים האחוריים שבכל אחד מהם יש אותם אותן שלוש יחידות תאורה אנכיות/אלכסוניות שהפכו לסימן ההיכר והחותמת של פיז'ו.

מבפנים

מייד עם הכניסה למושב הנהג ב-208 החדשה, אתם יודעים ומרגישים שחזרתם הביתה. עיצוב סביבת הנהג – הקוקפיט – של פיז'ו, היא כמו חותמת וסימן ההיכר של המותג בכל הדגמים הניקיון העיצובי, ההגה הקטנטן, ידית ההילוכים בתצורת ג'וי-סטיק של מטוס F-16 והחידוש הגדול של ה-208 – לוח שעונים דיגיטלי תלת-מימדי מהמם שהוא "הצגה" בפני עצמו. לכל אלה מצטרפת איכות חומרים גבוהה מאד בדש-בורד ובדלתות, מושבים ספורטיביים המשלבים בד ודמוי-עור עם תיפורים בולטים, והכל הכל נע על קשת הצבעים שבין אפור כהה לשחור. במותגים גרמניים מסויימים כתבי הרכב אוהבים לקרוא לעיצוב הזה "אפרורי" או "עגמומי" או כל כינוי לא מרשים אחר. כאן, ב-208 זה פשוט עובד מצויין ומעצים מאד את התחושה הספורטיבית שנותן הרכב הזה. מערכת המולטימדיה כאן מעולה ו"מדברת" עברית ומתופעלת ומוצגת על מסך "צף" בשטח "7 צנועים אך יעילים. הסיפור הגדול כאן הוא לוח השעונים. טוב, אז ללוח שעונים דיגיטלי (מלא או חלקי) כבר התרגלנו במרבית המכוניות. אבל תצוגה תלת-מימדית עם "עומק" בין שכבות התצוגה השונות? את זה אני רואה כאן בפעם הראשונה, לצד ה-2008 שחולקת את אותו מסך תלת מימד.

נכון, זה מאד יפה ומאד מרשים, אבל גם העלה בי מייד סוג של געגועים ללוח השעונים האנלוגי של פעם וחשבתי שאם בלוח שעונים אנלוגי, פעם, היתה תקלה, היינו נוסעים ל"שען" מכוניות (ההיסטורי, הנוסטלגי והמוכר מכל בשנים עברו, היה "אוו ספידומטרים" ששכן ברחוב בית אלפא ונסגר לפני שנים לא רבות) שהיה מפרק את לוח השעונים, מרכיב לופה על העין ועם פינצטה, היה מתקן את הדרוש תיקון ומחזיר הכל למקום. היום? ברור לי שהכל בסגנון "פירוק – זריקה – החלפה בחדש" וזה בטוח עולה לא מעט, אם הרכב מחוץ לטווח האחריות. אבל, שוב, האפקט והרושם – אדירים.

כשירדה החשיכה הייתי בהלם. תאורת אוירה במכונית סופר-מיני?? באמא שלכם? תקשיבו, עד ל-208 לא חשבתי בכלל שאיזה יצרן יטרח להכניס תאורת אוירה למכונית סופר-מיני. בשביל מה? בשביל מי, למה זה טוב? הרי תאורת אוירה מגיעה רק במכוניות יקרות או מכוניות יוקרה, לא? אז זהו, שלא!! פיז'ו מוכיחה לנו שאפשר להציג תוספות פרימיום ברכב להמונים.

ה-208 מציגה רוחק סרנים (בסיס גלגלים) לא מרשים מאד, של 2,54 מ' וזה מורגש מאד בתנוחת הישיבה. כנהג ארך רגליים, בגובה 1.86 אני יכול לומר שתנוחת הישיבה המיטבית שהשגתי ברכב היתה "בסדר" ולא יותר מזה. אבל גם ה"בסדר" הזה הושג ע"י הזחת המושב כל הדרך לאחור על המסילה שלו מה שלא מותיר שום סיכוי לנוסע להתיישב במושב האחורי. כשנסענו עם חברים לצפון, נאלצתי להתפשר ולהזיז את המושב לפנים. הסך הכל היה בסדר, כמו שאמרתי. ואתם יודעים מה? עם כל מה שהקטנה הזו נותנת ברמת הגימור GT, "בסדר" זה טוב מאד.

נגענו? נסענו!

אמרתי שאין כמו 4 מבוגרים כדי לבחון מכונית סופר-מיני. נכון? אז צלצלנו לחברים שלנו לילך ואבי והזמנו אותם להצטרף אלינו לנסיעה לצפון. זו היתה השבת האחרונה של 2020, אוירת הכריסטמס עדיין באוויר בכפרים הנוצריים בצפון, לילך ואבי חיפשו להתאוורר ואני חיפשתי חברים טובים ומשקולות כדי לבחון את הגודל ואת המנוע של הקטנה הזו.

היעד הראשון שלנו היה הכפר הנוצרי מעילייא. עלינו לכנסייה שבראש הכפר. בחזית הכנסייה ניצב "עץ" חג המולד מברזל ולידו דגם של הסצינה הידועה של הולדת ישו.

לאחר שביקרנו בתוך הכנסייה היפה ובחדרי האירוח (הסגורים עקב הסגר) שפונים לנוף עוצר נשימה, פגשנו את הכומר הראשי של הכפר שבדיוק יצא מהכנסייה עם העוזר/נהג שלו. הכומר כולו לבוש חגיגי, עם שרשרת גדולה על צווארו ועליה תלוי צלב גדול ועוד כמה "תכשיטים" נוצריים. בירכנו אותו לשלום והוא מייד שאל האם היינו במיסה החגיגית שהתקיימה שם אך כמה דקות קודם לבואנו. אמרנו שלא, ואז התפתחה שיחה לבבית. בתוך שניה הכומר לא היה כומר, אלא ישראלי טיפוסי. למה? כי כשנודע לו שאנחנו מתל אביב, מייד עלתה השאלה בסגנון "אתה מכיר את משה?" תודו שזה קורה לכם עם כל ישראלי שאתם פוגשים במקרה בחו"ל והוא שואל האם אתם מכירים איזה "משה" מהעיר ממנה אתם באים. כן, לך תסביר לכומר החביב שבתל אביב יש חצי מיליון תושבים והרבה מאד "משה". חחחח. אז החלטתי לגמול לו בשאלה ושאלתי אותו היכן במעילייא ניתן למצוא כנאפה טובה בשעה 11:00 בבוקר. "בואו, סעו אחרי" אמר הכומר ללא היסוס ומייד הורה לנהג שלו להוביל אותנו לאן שהוא. הכומר החביב הוביל אותנו לאיזור המסחרי של מעילייא במורד הכפר במרכז קניות שנקרא עאסי סנטר. שם ראינו שלט גדול "ממתקי שער שכם". הכומר קרא לבחור צעיר, בעל המקום, אמר לו משהו, סימן לנו לשלום ונסע לדרכו. את מה שקרה לנו מכאן ואילך, אפשר לתאר רק כ"פנטסטי". בעל המקום שהבין מהכומר שאנחנו אורחים שלו, פשוט יצא מעורו כדי לתת לנו הרגשה טובה. נכנסנו לחנות הממתקים שלו, שכולה אוירת כריסטמס וחג.

רצינו כנאפה. את אותה כנאפה עם שערות הכנאפה שאנחנו, בני עדות האשכנזים, מכירים מחיפה, יפו, עוספייא וכו'. בעל המקום הציג את עצמו כפיראס ג'השן (ואם השם אומר לכם משהו, אז נכון, הוא ממשפחת ג'השן הידועה מאד בתחום העסקים, שמן הזית והמזון). פיראס המליץ לנו על משהו שמעולם לא שמענו עליו – "כנאפה נאבולסי", שזו כנאפה מקורית משכם. מאחר ואנחנו אוהבים ריגושים ודברים חדשים, הלכנו על זה. פיראס שאל אותנו מי אנחנו שהכומר המקומי שהוא למעשה "הרב הראשי של הכפר, כל כך התאמץ עבורנו? סיפרתי לפיראס שמעבר להיותנו (כל ארבעתנו) אנשי נדל"ן ובעלי משרדי תיווך גדולים, כל אחד בעיר שלו, אני גם בלוגר שכותב על רכב והראינו לו את הפיז'ו הצהובה והבוהקת בחוץ. אבי לא התאפק וזרק לו מייד "והוא יכתוב גם עליך ועל הכנאפה שלך, אם היא תהיה טובה". וזה היה האות לתחילת הפגזת השולחן שלנו בכל המעדנים והממתקים שפיראס מייצר כאן. התחלנו עם אותה כנאפה נאבולסי – כנאפה שכמית.

כנאפה נבולסי

תקשיבו, כאן זה לא מאסטר שף ואני לא ממש אהרוני או חיים כהן. אבל אם אתם בסביבת מעילייא (ואם לא, אז תגיעו לשם אחרי הסגר), אתם פשוט חייבים להיכנס לממתקי שער שכם, לומר לפיראס שרון אקרמן שלח אתכם ולבקש את הכנאפה נבולסי, הספצייליטה של המקום. נשבע לכם שבחיים לא טעמתם דבר כזה.

מגש כנאפה נבולסי

עוד לא הספקנו לסיים את הכנאפה השכמית והשולחן התמלא ב"פיסאליאת" – משולש שערות קדאיף, גבינה ושקדים, ו"נמורה" – שהיא בקלאווה פיסטוק וגבינה במרקם מדהים של בורקס ובתוכה גלידת עיזים מטורקיה. מעדן אמיתי.

פיסאליאת
נמורה

פיראס עצמו גר בכפר וורדים, אבל אבא שלו הוא גם מותג בפני עצמו. הוא יצרן שמן זית הידוע כמותג "סבא חביב". כשסיימנו את חגיגת הממתקים ולאחר ששילמנו וצילמנו הכל, כיבד אותנו פיראס בגלון שמן זית מתוצרת "סבא חביב", שהוא למעשה, אבא שלו. פיראס הוא אדם חביב בצורה בלתי רגילה. שווה לכם להגיע. תגידו שאני שלחתי אתכם ותראו איזה פינוקים יורעפו עליכם.

שמן הזית של אבא של פיראס וגם טחינה אורגינלית
חייבים להתמלא בקלוריות וסוכר כדי לבחון את הרכב

לאחר שהעלינו כהוגן את רמת הסוכר בדם, הגיע הזמן לעלות עוד צפונה. שמנו את פעמנו לכפר הנוצרי פסוטה משם יש לנו זכרונות נעימים מאד מכריסמטס שנה שעברה, כשעוד לא שמענו בכלל את המושג "קורונה".

את הפיז'ו הזו מניע מנוע 3 צילינדרים בנפח 1200 סמ"ק ומצוייד בטורבו. המנוע הזה מייצר הספק נאה מאד של 130 כ"ס ומומנט מכובד מאד של 24.5 קג"מ. כשכל זה משודך לתיבת הילוכים מופתית של אייסין, בעלת 8 הילוכים קדמיים, תקבלו רמת ואיכות ביצועים שלא ישאירו אתכם אדישים. זה אומר שהקטנה הזו תטיס אתכם מאפס ל-100 קמ"ש בתוך 8.7 שניות. נתון מרשים לנתונים כאלה.

להזכירכם, היינו ברכב 4 מבוגרים ששוקלים יחד, כמעט 300 ק"ג. למה זה חשוב? משתי סיבות – אחת קשורה ליכולת הטיפוס והעקיפה של גור האריות הזה בעליות לפסוטה והשניה קשורה לתקלה לא נעימה שהיתה בהמשך. אז בואו נחזור לעיקולים והעליות לכיוון פסוטה. הדרך ממעילייא לפסוטה רצופה בעליות, עיקולים וכל מה שנדרש לרכב כדי להוכיח יכולת, או, חלילה, חוסר יכולת. תקשיבו, כבר עשיתי את הכביש הזה לכיוון אלקוש/פסוטה, כמה פעמים ועם מכוניות שונות. ה-208 הזו גרמה לכולנו חיוכים רבים. הדרך עוברת ליד אגם המונטפורט וכפר ורדים. אבל למי יש זמן ליהנות מהנוף כשיושבים במכונית קטנה ושובבה שנותנת עבודה וביצועים כמו מכונית ספורט חזקה? גם עם משקל של ארבעה מבוגרים, ה-208 הזו, עם המנוע החזק (והשקט) שלה ועם תיבת ההילוכים הנהדרת הצליחה לעקוף בעליות כל מכונית אחרת והיא עשתה זאת בשקט, בביטחון ובמהירות. הצמיגים בגרסת ה-GT שנבחנה הם גדולים יותר, בעלי חתך נמוך של 45 ואמורים להפחית את נוחות הנסיעה, אבל נותנים אחיזת כביש מצויינת, גם לא מפחיתים משמעותית את נוחות הנסיעה לעומת גרסת הפרימיום עם חתך 55 וגם נראים מצויין.

בפסוטה ניגשנו לבקר חברים טובים. אחד מהם הוא ג'רי דאקוואר, הבעלים של הבר האירי "גראנדפאדר" הנמצא בכניסה לפסוטה. ג'רי, במיטב מסורת האירוח הערבית הנהדרת, "פתח" לנו שולחן פרטי אצלו, הגיש לנו בירה, סלטים, סטייק אנטריקוט משובח ועוד מעדני בשר שלא נדבר עליהם כאן וכיבד אותנו ביין אדום שהוא מותג פרטי שלו, ע"ש הבר שלו "GRANDFATHER". היין נמכר במחיר של 100 ש"ח לבקבוק ותוצאת מבחן הטעימה שעשינו בבית מאוחר יותר העלתה כי היין הזה שווה כל שקל. אז, לאחר הסגר, כשתעלו לפסוטה ותיכנסו לאכול את מטעמי המקום של ג'רי, אל תשכחו למסור לו ד"ש ממני ופנקו את עצמכם בבקבוק יין מצויין.

בדרך חזרה על כביש 6, מאיזור יוקנעם לכיוון דרום כבר נכנסנו לפקקי תנועה כבדים. היתה זו השבת האחרונה לפני כניסת הסגר הלא מהודק שביזבז לנו שבועיים מיותרים מהחיים, אבל גרם לכל מדינת ישראל לצאת לכבישים, כדי לתפוס שבת אחרונה של "חופש". המחיר היה עמידה בפקק ארוך. החיים לימדו אותי להפוך כל אתגר להזדמנות ולכן זו היתה הזדמנות לבחון את נוחות הרכב בעמידה בפקקים. השמש החלה לרדת במערב, תאורת האווירה הייחודית בתוך הרכב החלה להתגלות, מערכת הסאונד הסבירה, המושבים הטובים והאווירה הכללית ברכב גרמו לפקק הזה לעבור באופן נעים יותר.

ועכשיו ל"תקלה" היחידה שהטרידה אותנו מאד. עם ירידת החשיכה הסתבר לנו שהמשקל העודף של 4 מבוגרים ברכב, גרם לרכב להיות שקוע לאחור, מה שגרם לפנסי הדרך (האור הנמוך) להאיר בזוית גבוהה מידי, זוית כזו שסינוורה את כל הנהגים שנסענו לפנינו על כביש 6 לכיוון דרום. בהתחלה לא הבנתי למה הנהגים במכוניות שלפני מנפנפים בידיהם או מדליקים את מאותתי החירום כמה וכמה פעמים. שני נהגים אלימים במיוחד אף ניסו להוריד אותי מהכביש ומרכב אחד צרחו עלי משהו לא מובן שקשור לאורות. ברגע הזה הבנתי שאני פשוט מסנוור את כולם עם פנסי הלד העוצמתיים של ה-208 הזו. במכוניות עם פנסים "רגילים" יש כפתור/אביזר המאפשר לכוון את זוית האורות בהתאם למשקל ברכב. דווקא במכוניות עם תאורת לד, משום מה, האביזר החשוב הזה לא קיים. וכך יצא שכל הדרך לכיוון ת"א נאלצתי לנהוג במסלול הימני ביותר, במהירות נמוכה יותר כדי לאפשר לכולם לעקוף ולהתרחק ממני ולעיתים אף נאלצתי לכבות את אורות הדרך (כן, בחושך) כדי לא לעורר מהומות על הכביש המהיר בישראל. מאגף נסיעות המבחן של חב' לובינסקי נמסר לי בהמשך כי בוצע לרכב כיוון אורות מחדש, תוך הושבת 2 מבוגרים במושב האחורי.

מבחינת חבילת בטיחות, הקטנה הזו מספקת את כל הטכנולוגיה הקיימת, כולל ניטור שטחים מתים ברכב. למרות בקרת השיוט האדפטיבית, שמירת והתרעת סטייה מנתיב והחלפה אוטומטית מאור גבוה לאור נמוך, המערכת הזו פשוט לא נתנה לי להוריד את הידיים מההגה ולו גם לשניות ספורות. מצד אחד זה ניג'וס רציני, מצד שני זה ביטחון מצויין ומושלם.

ממש לפני אקורד הסיום, בואו נדבר טיפונת על צריכת הדלק. כי זה חלק מה"חבילה" של מכונית סופר-מיני עם מנוע שלוש בוכנות. בתוך העיר גבתה מאיתנו הפיז'ו הזו צריכת דלק של כ-13 ק"מ לליטר. נתון מעולה ביחס למכונית. מחוץ לעיר, בשיוט בתחומי ה-90-110 קמ"ש הגענו לצריכת דלק של 21 ק"מ לליטר. בהחלט נתונים מצויינים ביחס למכונית ללא הנעה חשמלית היברידית.

וכעת אסיים בפילוסופיה בגרוש באשר לתמורה למחיר. תראו, רכב המבחן עולה 128,000 ש"ח. זה המון כסף למכונית בקטגוריה הזו. נכון, תוכלו לקבל את הגרסה הפחות מאובזרת – פרימיום – במחיר של 116,000 ש"ח סבירים יותר, אבל אני רוצה להתעכב איתכם לשניה דווקא על הגרסה היקרה ולמה כן לרכוש אותה. גרסת ה-GT של מכונית הסופר-מיני הזו נותנת חבילה יפה ומהודקת של ביצועים-גימור-איכות-פינוקים-תוספות שתוכלו למצוא במכוניות גדולות ויקרות יותר. אבל אם עיקר פעילותכם העסקית/משפחתית היא בתוך העיר, אתם זקוקים למכונית קטנה, נוחה ו"חצופה" מצד אחד, אבל אתם ממש רוצים פינוקים, תוספות ובטיחות כמו במכוניות יוקרה, נכון? בהיבט הזה הפיז'ו 208 בגרסת ה-GT נותנת לכם תשובה מוחצת. בעבר הרחוק היה משפט שנלקח מפרסומת לעוגות עלית שהפך לנכס צאן ברזל ואומר "גם יפה וגם אופה". אז אם אני צריך לסכם במשפט קצר את כל המלל שכתבתי כאן על ה-208 החדשה, הייתי אומר "גם קטנה וגם גדולה". כי לא תמיד חייבים לקנות מכוניות כשהיחס הוא שקל למטר פח. אפשר לחשוב גם "שקל לפינוק ושימושיות". תהנו

2021-01-16T08:12:29+02:00