סקודה אוקטביה החדשה – אלגנטיות בוהמיינית

Home/עמוד הבית, קומפקטיות ומשפחתיות, רכב/סקודה אוקטביה החדשה – אלגנטיות בוהמיינית

נהג, צילם וכתב – רון אקרמן – Ron Akerman

סקודה היא חברת רכב צ’כית. האוקטביה היא הדגם המצליח ביותר של סקודה. המטה המרכזי של סקודה שוכן בעיר מלאדה בולסלאב, השוכנת במחוז בוהמיה. המילה “בוהמה” המשוייכת לאומנים ואנשי רוח, באה מכאן.

במאה השנייה לפני הספירה, במסגרת השתלטות האימפריה הרומית על צפון איטליה, העם הבואי (Boii), השייך לאומה הקלטית, ברח מפני הרומאים וחצה את האלפים למרכז אירופה והתיישב באזור בוואריה כיום, הונגריהאוסטריה ובוהמיה.

לאחר כ-300 שנים (במאה הראשונה לספירה), כונה האזור בו העם הבואי השתכן, בויוהאמיום (Boiohaemum). השם הורכב משמו של העם הבואי והמילה “בית” בשפה הגרמאנית (haimaz).

הכינוי שבו משתמשים עד היום, “בוהמי“, משמעו גם “איש רוח או אמנות המקיים אורח חיים שונה”. מקור ביטוי זה הוא בצוענים שמקורם מבוהמיה. במאה ה-15 גירש מלך בוהמיה, זיגיסמונד, את כל הצוענים מארצו אל צרפת. הללו חיו שם בקהילות סגורות, והשמועות בנוגע לאורח חייהם המשונה פרחו. לאחר כ־400 שנים, במאה ה-19, הצוענים עצמם כבר מזמן לא נקראו “בוהמים”; המושג “בוהמה” נדבק אל האמנים וקיבל את משמעותו הנוספת, אשר נפוצה גם כיום: קבוצת או קהילת אמנים ואנשי רוח המנהלים אורח חיים שונה ובלתי־שגרתי.

כיאה למוצר שמקורו בבוהמיה ובסיסו בגרמניה, גם האוקטביה היא מכונית שונה ובלתי שגרתית, שבזכות חשיבה מחוץ לקופסא של מעצביה, הצליחה מאד ולמעשה נושאת על כתפיה את כל ההצלחה של חברת סקודה בעשרים השנים האחרונות, הצלחה שהיום כבר ממשיכה עם הסופרב שהפכה ללהיט ענק ודגמי הקרוסאובר המאד מוצלחים קאמיק, קארוק וקודיאק.

עולם הספורט טבע את המושג – “הרכב מנצח לא מחליפים” וכך עושה גם סקודה עם האוקטביה. העיצוב הייחודי עם הדלת החמישית “תפס” כל כך חזק, אז למה לשנות ולהחליף? ובכל זאת, באוקטביה החדשה נעשו כמו שינויים עיצוביים שבהחלט גורמים לה להיראות טוב מאד ואלגנטית מאד.

מבחוץ

ה”מבחוץ” הוא כנראה הסעיף הכי חשוב באוקטביה החדשה. אם לא ממש משנים את העיצוב הבסיסי של הרכב, אז את השינוי עושים בקצוות – בחזית ומאחור. ואני חייב לומר לכם שהעבודה שנעשתה באוקטביה החדשה, היא פשוט מצויינת. נתחיל בגריל הקדמי שמדגם לדגם הלך והתרחב, הלך וגדל וקיבל עוד ועוד זויות עד שהגיע לעיצוב הנוכחי המשדר עוצמה ואלגנטיות בו בזמן. ברמת הגימור שבחנתי – “דינאמיק” הגריל מגיע שחור כולו, שתואם מאד את כלל האווירה ה”ספורטיבית” של הרכב. הגריל השחור והמאיים הזה, משלים את מסגרות החלון השחורות (ללא כרום), מראות הצד השחורות וחישוקי הגלגלים ”17 בעלי העיצוב הייחודי לרמת גימור זו. בנוסף, ברמת הגימור הזו הונמך המרכב ב-1.5 ס”מ לעומת דגם האמבישן והוקשחו מעט המתלים שלו. כל זאת עבור מראה ספורטיבי יותר. קודם כתבתי ספורטיבי עם מירכאות. למה? כי הביצועים והמנוע כאן הם לא ממש ספורט. וגם לא קרוב לזה. אבל חבילת הגימור הזו והמראה של הרכב המונמך מעט, עושים את העבודה באופן מדוייק. ובינינו? בפקקים הבלתי נגמרים במדינה שלנו שרק ילכו ויחמירו, אין ממש מקום לביצועים ספורטיביים ולכן, מראה נכון יעשה את העבודה הרבה יותר טוב מנתון מרשים של “אפס ל-100 קמ”ש”. ומבחינה זו האוקטביה דינאמיק עושה את העבודה.

נמשיך הלאה. משני צידי הגריל השחור נמצא פנסי לד צרים וארוכים שעיצובם יותר מאשר מרמז על הסופרב הגדולה. את מראה החזית הלוחמנית משלים מכסה מנוע “שמנמן” עם פסים אורכיים בעיצוב מעניין המעניקים תוספת נאה לתחושה הספורטיבית וה”שרירית” של הרכב. רכב המבחן הגיע גם בצבע ה”נכון” – כחול מירוצים מיטלי שכל כך אהוב עלי. בשנת 2008, כאשר שימשתי כדובר קבוצת צ’מפיון מוטורס, רכשתי לעצמי אוקטביה RS טורבו 200 כ”ס בגרסת סטיישן ובצבע הזה בדיוק. אם יש צבע שאני “מחובר” אליו במיוחד זה הצבע. מבחינתי, מכונית שצבועה ב”כחול מירוצים מיטלי”, כבר ניצחה את המירוץ.

עיקר השינוי באוקטביה החדשה נעשה מאחור. אני אומר זאת במילים שלי – אפשר לעמוד מאחורי האוקטביה החדשה ולהסתכל על העיצוב האחורי שלה, מבלי להפסיק ולהשתאות, דקות ארוכות. פה בא לידי ביטוי תכליתו של העיצוב האלגנטי. אני לא אכביר מילים על העיצוב אבל השילוב הזה של הספויילר העדין לרוחב החלק העליון, הכיתוב “סקודה” באותיות ענקיות ומופרדות, הפנסים האחוריים בעלי העיצוב הייחודי, עם תאורת הלד הייחודית בעיצובה, כל אלה יחד משלימים עיצוב כל-כך אלגנטי שגם גורם לאוקטביה להיראות גדולה בהרבה מגודלה המקורי וגם גרם לי לתופעה שלא זכורה לי משום רכב שבחנתי כאן, להוציא את הפיז’ו 508GT פאסט-בק; רצה הגורל ובסופ”ש שהאוקטביה היתה אצלי, זומנתי ע”י קופת החולים שלי – מכבי – לקבל את זריקת החיסון הראשונה של הקורונה (לא, אני לא מעל גיל 60, אבל גם כבר לא רחוק משם). מתחם הזריקות שנמצא סמוך לביתי הוא היכל קבוצת שלמה שבגני התערוכה בת”א. הגעתי לשם, החניתי את האוקטביה בחניון ההיכל שבעבר הרחוק היה החניון של קולנוע הדרייב-אין המיתולוגי שהיה בת”א ונכנסתי להתחסן. לאחר כחצי שעה של עמידה בתור, קבלת הזריקה ורבע שעה של מנוחה ובדיקת תופעות לוואי (שלא היו) יצאתי לרכב וסביבו עמדו אנשים שפשוט צילמו את האוקטביה, בעיקר מאחור. לא ניגשתי לרכב ופשוט עמדתי מהצד, כאחד האדם, והקשבתי לתגובות. אנשים אמרו אחד לשני “היא יפה”, “איזה עיצוב”, “וואללה, שיחקו אותה סקודה” וכאלה. כשניגשתי נפוח מגאווה למכונית ופתחתי את הדלת, ניגש אלי בחור צעיר שאמר לי “אני הזמנתי אחת כזו ואמור לקבל אותה עוד שבוע, אבל לא התאפקתי והייתי חייב לצלם אותה. תגיד, איך היא?” בואו, בינינו, מישהו באמת חשב אי פעם שמכונית של סקודה תקבל כאלה תגובות?

מבפנים

את עיקר השינוי בפנים הרכב תמצאו בעיצוב הדש-בורד ולוח השעונים. בגרסת ה”דינאמיק” תקבלו הגה תלת-חישורי קטום בתחתיתו ובעל מראה ספורטיבי. הדבר הראשון שימשוך את תשומת ליבכם, תהיה ללא ספק ידית ההילוכים, או נכון יותר חסרונה של ידית ההילוכים הקלאסית. בסקודה, כמו באודי וכעת גם בסיאט לאון החדשה, אין יותר את אותה ידית הילוכים גדולה, מגושמת ובולטת. כאן תמצאו אביזר שהגדרתו היא בין “ידית” לבין “כפתור”, אשר נמצא קבוע במיקום הניוטרל ומכאן – נגיעה קטנה בו לפנים, והמכונית תהיה ברוורס, משיכה קלה לאחור והמכונית נכנסת למצב “דרייב”. בחניה, יש ללחוץ על כפתור בלם החניה ו….זהו. גם כאן, בעת שילוב למצב נסיעה ולחיצה על דוושת התאוצה, הבלם משתחרר מעצמו.

הדגם שבחנתי כולל “קוקפיט וירטואלי” שהוא, למעשה מסך לוח שעונים דיגיטלי המשתלב בפעולתו עם מסך המולטימדיה המרכזי בגודל ”8.25. המראה הכללי של גל הדש-בורד עבר ריענון ועיצוב מחדש ומשדר ניקיון עיצובי פתחי המיזוג המרכזיים מעוצבים כך שמעליהם, אך משולבים בתוך מסגרת פתחי המיזוג תמצאו “פסנתר” עם כפתורים לתפעול מערכת המולטימדיה. העיצוב המיוחד הזה בהחלט תורם לתחושת הניקיון העיצובי הכללי. לזה אני קורא “אלגנטי”.

בנוסף לכך, תקבלו כאן תאורת אוירה נאה ובעלת מראה יוקרתי, הניתנת לשינוי במגוון צבעים. זה נחמד מאד בערב ומשרה אוירה יוקרתית ברכב לא יוקרתי.

ברמת הגימור “דינאמיק” תמצאו גם סף דלת מכרום עם הכיתוב “אוקטביה” ודוושות בחיפוי אלומיניום, במראה ספורטיבי במיוחד.

איכות החומרים גבוהה מאד ושילוב הצבעים של שחור, אפור כהה וכסף במראה אלומיניום מוברש, בהחלט נותנים לתא הנוסעים מראה מכובד ואלגנטי.

בנסיעה

תראו, את המנוע כאן, אנחנו כבר מכירים. מנוע 1000 סמ”ק טורבו בעל 3 צילינדרים שכבר עובד קשה כמה שנים בסיאט, פולקסווגן ואפילו בסקודה. כשכתבתי ש”הרכב מנצח לא מחליפים”, התכוונתי גם לשילוב שבין המנוע המצויין הזה לתיבת ההילוכים האוטומטית-רובוטית DSG7 כפולת המצמד.

המנוע הזה מייצר הספק של 110 סוסים ומומנט של מעל 20 קג”מ. רובכם בטח יחשוב איך מנוע קטן כזה מזיז מכונית גדולה כזו. נכון? אז זהו, שזה עובד פשוט מצויין. נכון שבידית ההילוכים אתם יכולים לבחור מוד נסיעה “S” – ספורט – אבל זה לא יהפוך את האוקטביה לפרארי. זה לא. אבל אם אתם בעיר, אתם לא צריכים יותר מזה ובכבישים בינעירוניים ותאוצות ביניים במהירויות של סביבת ה-100 קמ”ש, המנוע הזה נותן עבודה טובה מאד. התאוצה הבסיסית מאפס ל-100 קמ”ש כאן היא טיפונת מעל 10 שניות, אבל בינינו, לאיפה יש להאיץ היום? עד לרמזור הבא? עד לזנב הפקק הבא? עד למחסום הקורונה הבא? עם העומס שיש היום בכבישי ישראל, כל הסעיף הזה של “זינוק מאפס ל-100” מאבד לחלוטין את המשמעות שלו.

את הדרך למצפה רמון עשינו במהירות ונוחות בלתי רגילה. לפני הירידות למכתש עשינו הפסקה קצרה לתצפית על המכתש וארוחת בוקר קלה וירדנו בפיתולים למכתש. את הירידות עשינו בקלות. אבל את העליות חזרה עשינו בקלות מפתיעה. המנוע הקטן הזה, הוא “ערס” גדול ונותן עבודה מצויינת. אפילו הסאונד שלו במאמץ, שווה את הנסיעה בחלונות פתוחים.

לכל אורך הנסיעה, בכל מהירות ובכל סוג אספלט – איכותי או סדוק ומעבר על גבי “באמפרים”, האוקטביה הזו מרגישה מוצקה ומהודקת היטב. שום לחשוש, שום קרקוש ושום רעש של חלקים שלא נמצאים במקומם. איכות ההרכבה של המכונית הזו היא פשוט פנומינאלית.

האוקטביה מצויידת בטכנולוגיית “מיילד הייבריד”. הטכנולוגיה הזו לא מאפשרת נסיעה היברידית והכוונה שאין מנוע חשמלי שמניע את הגלגלים, אך יש כאן סוללת 48V שנטענת בזמן הנסיעה ומפעילה מנוע חשמלי קטן המסייע למנוע הבנזין ובכך מאפשר סיוע בצריכת הדלק ומפחית את זיהום האויר. למשל, כאשר הרגל משייט בכביש אופקי במהירות קבועה, או כאשר יש בדרך שיפועי ירידה קלים ואתם מרימים את הרגל מדוושת התאוצה, המכונית עוברת למצב “קרוזינג”, דהיינו, המנוע כבה, אבל כל שאר המערכות ממשיכות לפעול כרגיל. ברגע שמחשב הרכב מבחין כי מהירות הרכב יורדת ביותר מ-4-5 קמ”ש, מופעל מיד מנוע הבנזין, הרכב חוזר למהירות שנקבעה בקרוז קונטרול האדפטיבי וחוזר חלילה. גימיק חביב. בעת עצירה ברמזור ובזכות הסוללה הנוספת הזו, הרכב נשאר עומד כבוי, כשכל מערכותיו פועלות, הרבה יותר זמן מרכב בעל מערכת “סטופ-סטארט” שאינו מצוייד במערכת “מיילד הייבריד”.

מבחינת איבזור בטיחות, תמצאו כאן כמעט את כל החבילה, כאשר ברמת הגימור הגבוהה ביותר – “סטייל”, תקבלו גם את מערכת זיהוי רכב בשטח מת.

מבחינת נוחות נסיעה ולמרות שבתדרוך הרשמי נמסר לי שמתלי הדגם הזה מוקשחים מעט לעומת רמות הגימור האחרות, הרי שנוחות הנסיעה ברכב היא טובה מאד. אחיזת הכביש גבוהה מאד וזוית גלגול הרכב לא גבוהה. למרות רמת הגימור היותר “ספורטיבית”, לא באמת מדובר פה במכונית ספורט ואת זה אני מציין דווקא לטובה.

המחיר – 144,000 ש”ח, עשוי להישמע מעט גבוה מידי ביחס למכונית משפחתית ממוצעת עם מנוע 1000 סמ”ק טורבו. אבל בסך הכל, התמורה למחיר היא טובה וסבירה. אם ניקח בחשבון שהאחות לבית אודי A3, בגרסת הבסיס שלה, שאין לה אפילו מצלמת רוורס, עולה 198,000 ש”ח, הרי שיש כאן “מציאה” מוטורית – אותם מכללי הנעה, עיצוב מצויין ו…יש מצלמת רוורס וכל זה בלמעלה מ-50,000 ש”ח פחות. שווה ממש.

2021-01-16T20:10:32+02:00