הסיטרואן האמיתית האחרונה והכי הרבה אלקטרוניקה לשקל.
כתב: רוני אקרמן
צילומים: רוני אקרמן, יח"צ/יצרן
בסוף שנות ה-60, כילד, ידעתי שהשם הנרדף לסיטרואן, זה "שונה ומיוחדת". הסיטרואן DS נחשבה ליוקרתית ומיוחדת. בשנות ה-70 נחשבה ה-GS למשפחתית שרק מביני דבר רכשו.
מאמצע שנות ה-80 החלה קריסתו של המותג בעקבות כמה מכוניות שאמינותן המכנית לא היתה משהו לדבר עליו, המותג החל לעשות פשרות ומכוניות כמו ה- C15 , ה- BX והסאקסו איכזבו. מאמצע שנות ה-90 גם הZX- כבר היתה מכונית סתמית וגם הקסנטיה והקסארה לא בדיוק כיכבו.
שנות ה-2000 כבר היו השנים שבהן כל יצרן רכב גדול אשר לו כמה מותגים, חלק את אותן הפלטפורמות עם כל המותגים וההבדל היחיד היה בלוגו וברמות האיבזור. ממרבית המותגים נשארה נוסטלגיה.
שנות ה-90 ייזכרו לדיראון עולם בהיסטוריה של תעשיית הרכב כשנות השפל היצירתי הגדול.
בשנים האחרונות מנסה סיטרואן להחיות את עברה המפואר וכך אנו פוגשים את המהלך להחייאת המותג DS כמותג פנימי בתוך סיטרואן שאמור לבדל את המכוניות הזוכות בלוגו זה, כיוקרתיות ומיוחדות יותר מאחיותיהן ה"פשוטות" לפס הייצור. כפי שתוכלו לקרוא במבחן שלי ל- DS5 ולכתבות של עיתונאים אחרים על מכוניות סדרת ה-DS, תבינו כי המהלך הזה עדיין מאכזב.
והנה, ההפתעה הגדולה מגיעה דווקא מקו הייצור של מכוניות סיטרואן ה"פשוטות". לאחרונה הוצגה בישראל הגרסה החדשה של ה- C4 פיקאסו – המיני וואן 7 מקומות של סיטרואן. בגרסתה הקודמת היא היתה מכונית מוצלחת אבל לא הרבה יותר מזה. בגרסת 2014, היא מגיעה מעוצבת יותר, מאובזרת יותר ומיוחדת יותר. האם אנו עדים לחזרתה של סיטרואן למגרש????
הצטרפו למדיות החברתיות :