בחן וכתב: רון אקרמן – Ron Akerman
צילומים: פז בר
כשהייתי ילד, אי שם בסוף שנות ה-60', היו לי שכנים בבניין שהיתה להם סיטרואן DS שחורה. "הצפרדע" קראנו לה, כל ילדי השכונה.כי כשאתה ילד, המכוניות של סיטרואן נראות לך מוזרות ומשונות ואולי, בעיקר, מכוערות. האמת היא שבכל פעם שהשכנים היו נוסעים לבריכת השחייה העירונית ולוקחים אותי איתם ב-DS שלהם, הייתי מהופנט להגה המוזר בעל החישור האחד והיחיד, שאף פעם לא הבנתי כיצד הוא עובד. כאשר גדלתי קצת וכבר הייתי כבן 17, התחלתי לעבוד בקיץ במפעל בו עבד אבא שלי. לאחד המנהלים היתה סיטרואן פאלאס משונה עד מכוערת שלעיתים הוא היה נותן לי לנהוג בה לצרכי המפעל. כנהג, החוויה הזכורה לי מסיטרואן כבר היתה שונה לחלוטין. הפאלאס היתה מצויידת בידית שבעזרתה ניתן היה לשנות את מרווח הגחון של המכונית, מגובה נמוך "רגיל" לגובה גבוהה באופן מגוחך. זכורה לי עדיין הפרסומת בבתי הקולנוע בה ראו סיטרואן פאלאס מגיע בכביש למעין מכשול שמפריע לה בנסיעה (לזכרוני, אלה היו מיכלי פלסטיק לבנים שנפלו מרכב) והנהג פשוט "מרים" את המכונית ועובר מעל המכשול וממשיך בנסיעה בעוד שאר המכוניות נשארות תקועות מאחור. ואם יש משהו שממש ממש זכור לי מהפאלאס הזו, זו נוחות הנסיעה והתנהגות המכונית שלא דמתה לשום מכונית שנסעתי בה כנוסע או נהגתי בה באותן השנים, בוודאי לא האופל קאדט שהיתה אז לאבא.
למעלה – "הצפרדע" – סיטרואן DS. למטה – ה"קוקפיט" – מרחב הנהג בסיטרואן DS
למעלה – סיטרואן GSA פאלאס 1978. למטה – הקוקפיט המשונה אך החדשני של הפאלאס
בהמשך לפאלאס נחשפנו בשנים שלאחר מכן לסיטרואן BX שגם בה, בזכות המתלים ה"מוזרים" שלה, ניתן היה לנסוע במכונית כשיש לה 3 גלגלים בלבד. בקיצור, כשהייתי ילד חשבתי שלסיטרואן יש מכוניות משונות, כשהייתי נער כבר הבנתי שהן היו שונות וכשספגתי עוד ועוד תרבות וחינוך מוטוריים, הבנתי את הגאונות שמאחורי מכוניות סיטרואן, לפחות עד תחילת/אמצע שנות ה-80'. אי-שם בתחילת/אמצע שנות ה-80', סיטרואן החלה לאבד את הזהות והכיוון שלה ובהיותה חלק מקבוצת PSA שכוללת גם את פיז'ו, היא פשוט החלה להוציא לשוק מכוניות של פיז'ו עם לוגו של סיטרואן. בהתחשב במוניטין הגרוע שפיתחה פיז'ו באותן שנים ובשילוב חוסר אישיות עצמאית למכוניות סיטרואן, לא פלא שהמותג הלך והתאייד, לפחות מהבחינה התדמיתית. למכוניות סיטרואן לא היה מה להציע, בשום דגם, להוציא מחיר זול. אבל מתדמית של "עסקה טובה" לא בונים מחדש מותג.
"פאסט פורוורד" לימינו
בשנים האחרונות עושה סיטרואן מאמצים ניכרים כדי לחזור למקום של החדשנות העיצובית והמכנית, איתם היתה מזוהה עד לשנות ה-80'. הצעד שמבחינתי האישית, היה, אולי, הכי משמעותי במהלך הוא השקתה של הקקטוס. סוף סוף מכונית עצמאית של סיטרואן שאינו "פיז'ו בתחפושת", אלא מכונית עם עיצוב עצמאי, שלא לומר "משונה" ושנוי במחלוקת ועם אישיות משלה. את הקקטוס בחנתי לפני למעלה משנה. התגובות של חלק מהאנשים שממש לא אהבו אותה ושל חלק מהאנשים שממש כן אהבו אותה, רק הוכיחו לי שסיטרואן נמצאת בכיוון הנכון. כי בעולם הרכב, אם אתה "קונצנזוס" ומנסה למצוא חן בעיני כולם, זה אומר שאין לך אישיות משלך. צעד נוסף היה ליצור מצמד האותיות ההוא משנות ה-60 וה-70, ה-DS, מותג חדש בקבוצת PSA, מותג שיישא על כתפיו את דגמי היוקרה של סיטרואן. קצת כמו שטויוטה עשה עם לקסוס. בחנתי כבר את ה-DS5 הקודמת ואת ה-DS3 הנוכחית ואני יכול לומר שסיטרואן בהחלט בכיוון. היא עדיין רחוקה מהמטרה, אבל בהחלט בכיוון.
וכעת נעבור ל-C3 החדש, זו הנבחנת כאן
בוודאי תוכלו לראות מייד שמדובר בדימיון מדהים לקקטוס. יש כאלה שאפילו טעו לחשוב שאני שוב בוחן את הקקטוס כאשר ראו אותי בתוכה, או כאשר הגיבו לתצלומים שהעליתי בפייסבוק. אז כן, היא דומה. למה? כי סיטרואן החלה לאמץ קו עיצובי ייחודי ובעל נוכחות בולטות רבה. מה שנעשה בקקטוס כ"ניסוי" עיצובי, הופך ב-C3 (ואפילו קצת גם ב-C4 פיקאסו) לחתימה העיצובית החדשה של סיטרואן; מכסה מנוע גבוה ובולט, יחידות תאורה "משונות" הכוללות תאורת לד ופנסי דרך בעיצוב מיוחד שמקשה להבין בתחילה מי עושה מה, גריל צר במיוחד ובתוכו משולב הלוגו של סיטרואן וסימן ההיכר החדש ואולי הכי בולט, – דיפוני הפלסטיק החיצוניים על הדלתות שהם למעשה גם אלמנט עיצובי מעניין ויפה, אבל גם בעלי שימוש פרקטי, כשדיפונים אלה כוללים "בועות" פלסטיק מלאות אוויר שכאשר נוצר מגע, במהירות נמוכה עם מכונית אחרת, או פתיחה מהירה וחזקה מידי של דלת של מכונית אחרת, ה"בועות" האלה סופגות את האנרגיה הקינטית וחוזרות למקומן כאילו לא קרה דבר.
מבחוץ
אני קובע בפסקנות, כי ה-C3 החדשה היא אחת המכוניות היפות ובעלות הנוכחות, על הכביש כיום.
העיצוב מובחן ובולט, אך לא משונה או מכוער. את ה-C3 החדשה ניתן לקבל בכ-23 שילובי צבעים שונים, מה שאומר שכמעט כל אחד יוכל למצוא את שילוב הצבעים והגוונים האהוב עליו ולצאת לכביש עם קצת תחושה של אינדבידואליות ושונות מהעדר.
יש משהו כל כך מוצלח ונכון בעיצוב שלה שבזכות חזית הרכב ה"שמנמנה" ומכסה המנוע שבהחלט נמצא גבוה, העיצוב שלה מטעה לחשוב שמדובר בכלל בקרוסאובר, מן סוג של כבישטח חדש של סיטרואן. ולא היא! מדובר במכונית נוסעית סופר-מיני, מסורתית לחלוטין, בעלת מרווח גחון שגרתי לחלוטין למכונית מסוגה. העיצוב החיצוני עובד! נקודה שילוב הצבעים במכונית המבחן – סוג של אדום/כתום מיטלי, גג לבן, קורות A בצבע שחור ומראות בצבע הגג (לבן), הוא שילוב מנצח ומרהיב. לא פחות. הוסיפו לכך חישוקי סגסוגת בקוטר "17, בעלי עיצוב מיוחד ויפה וקיבלתם מראה חיצוני יוצא דופן ומאד מיוחד. אני מאד מאד אהבתי. 9 בסולם העיצוב שלי.
מבפנים
חשוב להבין שמדובר במכונית סופר-מיני. כן, כן, כזו שנמצאת בקטגוריה של סיאט איביזה, מאזדה 2, יונדאי i20 ושות'. האורך הכללי שלה עומד על כמעט 4 מטרים, הרוחב 1.75 מ' ובסיס הגלגלים שלה עומד על 2.54 מ' לא ארוכים הבמיוחד. מכונית המבחן שהועמדה לרשותי היתה מאובזרת ברמת הגימור הגבוהה – SHINE וכללה ריהוט פנים מעוצב במיוחד. אני חייב לציין שכמו שמאד מאד אהבתי את עיצוב תא הכפפות בקקטוס שמאד מזכיר מזוודת נסיעות בסגנון רטרו, כך גם דיפוני הדלתות וידיות אחיזת הדלתות מבפנים, ממשיכות את הקו העיצובי המיוחד ההוא ונותנות תחושה של מזוודה שאיתה נוסעים לחופשה. שילובי הצבעים במושבים, בדיפוני הדלתות, בהגה ובפאנל הקידמי, בהחלט שובי עיין, "שמחים" ואפילו מעניקים תחושת פרימיום בזעיר-אנפין. תנוחת הישיבה, כנהג היא נוחה מאד וכמי שאוהב לשבת גבוה, הצלחתי להביא את מושב הנהג לזוית והתנוחה הרצויים לי, בקלות רבה. שטח החלונות הוא גדול במיוחד וכמעט שאין שטחים מתים לנהג וכאשר רכב המבחן היה מצוייד גם במערכת לזיהוי רכב בשטח מת, עם התראה במראה, התחושה היא בטוחה מאד.. בכלל, ראוי לציין שה-C3 מגיעה עם מערכות בטיחות רבות מאד, כולל מערכת לזיהוי תמרורים בדרך וחיווי שלהם בלוח השעונים. מצויין.
תא המטען הוא מכובד ועומד על נפח של 300 ליטר. אם תקפלו את המושבים האחוריים, תקבלו נפח הטענה של 922 ליטר מצויינים.
ברמת הגימור הגבוהה, מגיע הרכב עם גימיק יוצא דופן, בילד-אין מהיצרן – מצלמת דש-בורד המובנית בתוך המראה המרכזית ואשר מצלמת את כל מהלך הנסיעה וכל זמן שהרכב מופעל. במקרה של אירוע תחבורתי או כל דבר אחר שקורה לפני המכונית, תוכלו גם לצלם בו במקום תמונות סטילס וגם להשתמש בוידאו לתיעוד האירוע. זה ההיבט הבטיחותי/ביטחוני. אבל יש למצלמה הזו גם היבט חברתי און-ליין. אם אתם נוסעים במקום יפה באופן יוצא דופן, אם למולכם יש כעת שקיעה מרהיבה, אם לפני המכונית יש משהו ששווה הנצחה, אתם יכולים לצלם תמונת סטילס בו במקום, מבלי הצורך לשלוף מצלמות, לכוון ולאבד ריכוז בנהיגה, ואחר-כך לחלוק את הצילומים ישירות לרשתות החברתיות הרצויות לכם. מגניב לאללה.
ההנאה מההנעה
ה-C3 החדשה מצויידת במנוע 1.2 ליטר טורבו, בעל 3 צילינדרים והמפיק הספק של 110 כ"ס ומומנט מכובד של כמעט 21 קג"מ. זה הרבה יותר ממספיק כדי להניע את הרכב מנקודה א' לנקודה ב'. אם תקחו את משקל הרכב, 1090 ק"ג ותחלקו אותו בהספק, תקבלו יחס של 9.9 ק"ג לכ"ס. נכון, זו לא GTI ובטח לא מכונית לזינוקים והאצות, אבל זה יחס משקל/הספק טוב מאד להתנהלות מהירה, יעילה וחסכונית, על הכביש. ציינתי שהמנוע הוא של 3 צילינדרים. למנועים בעלי 3 בוכנות יש 2 חסרונות, הראשון – צליל ייחודי ומגרגר מעט. השני – מעט רעידות בהילוך סרק או בעמיד. ובכן, גבירותי ורבותי, ב-C3 החדשה, אתם יכולים לשכוח משתי החסרונות האלה. המנוע שקט מאד וחלק באופן מופתי. גם בעמיד ברמזור וגם ביציאה באור הירוק, לא תרגישו שום רעידה ושום גרגור מביך של מנוע 3 בוכנות. מהנדסי סיטרואן עשו כאן עבודה מצויינת.
המנוע החביב הזה משודך לתיבת הילוכים אוטומטית של אייסין, בעלת 6 הילוכים קדמיים. התיבה הזו פשוט מדהימה. היא עובדת באופן חלק להדהים ויודעת לספק את הכוח הדרוש לכל מצב תנועה או נהיגה. אני מאד מאד נהניתי. הנסיעה במכונית היא לא פחות ממהנה מאד. ביומיים שהמכונית היתה ברשותי נסעתי איתה גם בתוך העיר ת"א שהולכת והופכת לעיר הפקוקה בעולם וגם בנסיעה בינעירונית במהירויות שיוט של 100 או 120 קמ"ש (בהתאם למותר בכל מקום). אני חייב לציין בסיפוק רב שבתוך העיר המכונית נעימה מאד, ההגה שלך רך ומגיב בקלילות מדהימה והתחושה הכללית היא של רכב זריז ושובב. קובי ליאני, מנהל יחסי הציבור המצויין של קבוצת לובינסקי, נתן לי את המכונית והדריך אותי עליה, בתחילת המבחן והזהיר אותי ש"לא תטעה, לא מדובר כאן ב-GTI". המשפט הזה הפחיד אותי מאד. חששתי שאני הולך לקבל איזו עגלה מאכזבת וקובי פשוט מכין אותי מראש לאכזבה. ממש ממש לא!!!! מדובר במנוע מצויין שמשודך לתיבת הילוכים מעולה וחלקה אשר בשילוב הספק טוב מאד של 110 כ"ס ומומנט (שאחראי על הזינוק) מכובד של כמעט 21 קג"מ, אשר יחד מעניקים חוויה נהדרת הן בעיר והן מחוצה לה
צריכת הדלק שלה טובה מאד. הממוצע המדוד שהגעתי אליו בצריכת דלק משולבת של נסיעה עירונית ובינעירונית הגיע לכ- 15-16 ק"מ לליטר וזהו נתון לא רע בכלל למכונית שהיא לא היברידית.
והמחיר שלה? הסיטרואן C3 החדשה מתחילה מ-89,900 ש"ח. לדגם המאובזר יותר, זה שנבחן כאן תשלמו 94,900 ש"ח. בהחלט מחיר מצויין עבור החבילה שמקבלים.
אין הרבה מכוניות שאני הצטערתי להחזיר אותן ליבואן, כי רציתי שיישארו אצלי. אין הרבה מכוניות שאני יכול להצהיר עליהן שאשמח להיראות בתוכן, כגבר חובב נהיגה ומכוניות. ה-C3 החדשה בהחלט עשתה לי את זה. היא בהחלט מכונית ראויה לעמוד בחניה הפרטית מתחת לבניין שלי.
אני יכול לסכם ולומר – סיטרואן מתחילה להפגין אישיות. שאפו
הצטרפו למדיות החברתיות :