כתב וצילם: רון אקרמן/יצרן
משנות ה-40 ועד לסוף שנות ה-70 וקצת בתחילת ה-80 של המאה הקודמת (יואו, זה נשמע נורא מזמן וזה היה בסך הכל לפני 30-40 שנים), סיטרואן נחשבה למותג חדשני, פורץ דרך ואוונגארדי, שנודעה בעיצובים יוצאי הדופן של מכוניותיה ובחידושים מכניים בלתי רגילים.
מאז שנות ה-80, הלכה תדמית זו והידרדרה, עד שבשנים האחרונות מכוניות "סיטרואן" לא היו, אלא מכוניות של פיז'ו עם לוגו אחר. מעבר ללוגו, הן נראו אותו דבר והתנהגו אותו דבר.
ואז התעורר מישהו בסיטרואן והחליט שצריך לחזור למקורות ולהחזיר עטרת ליושנה. המכונית הראשונה של סיטרואן שבאמת עשתה את זה ושבעבר הלא רחוק בחנתי אותה, היתה ה- C4 פיקאסו החדשה, שקיבלה עיצוב מובחן ושונה הציעה קונספט מנצח של משפחתית בינונית במבנה מיניוואן ומצויידת בשלל חידושים טכנולוגיים.
הקקטוס שהופיעה במקומותינו בשנה האחרונה, גרמה לי לחשוב, ע"פ התמונות שלה והכתבות שקראתי, שהנה הנה, סיטרואן חוזרת לעצמה.
עד שקיבלתי אותה לנהיגת מבחן של יומיים. אחרי 48 שעות התאהבתי.
מה יש בה במכונית הסופר-מיני הזו, עם מנוע קטן ותיבת הילוכים ידנית וחלונות אחוריים שרק נפתחים הצידה, שגורם להתאהב בה? ובכן, הכל!
מבחוץ
הקקטוס בשמה המלא בצרפת הוא "C4 קקטוס", אך למעשה היא מבוססת על פלטפורמה מוארכת של הסופר-מיני C3 . זו הסיבה שהיא נראית קצת כמו "משפחתית", כשבפועל היא סופר-מיני מוגדלת מעט.
אין ספק שהמראה חיצוני של הקקטוס, הוא הקלף החזק שלה.
יש שיאהבו ויתאהבו מייד ב"לוק" הייחודי שמזכיר במבט ראשון מין סוג של מזוודה/תיק נסיעות, אבל יהיו כאלה שמאד לא יאהבו.
גם אלה וגם אלה לא יוכלו להתעלם ממנה. סיטרואן השכילה להציע אותה גם בצבעים נועזים במיוחד אשר בשילוב עם חיפויי הפלסטיק הייחודיים מהצדדים ומאחור, גורמים לכולם לזרוק מבט ארוך מאד על הרכב.
הצטרפו למדיות החברתיות :