מרצדס EQS 580 – מחלקה ראשונה

נהג, צילם והתרשם – רון אקרמן

טוב, אחרי שלושה ימים עם ה-EQS 580 החשמלית המלאה של מרצדס, יש לי כמה נקודות להבהיר מראש.

1. חברת כלמוביל לא שילמה לי כדי לכתוב. הם רק נתנו את המכונית ואפילו לא אמרו מילה
2. יהיו כתובים כאן סופרלטיבים ברמות גבוהות. נא להתכונן
3. את ה-EQS 580 לא ניתן להשוות לשום רכב ואי אפשר לדבר עליה במושגים שהורגלנו להם עד היום
4. להזכירכם – הכתבות כאן נכתבות מנקודת מבט של לקוח ולא של "עיתונאי" שמחפש רק מה לא בסדר ברכב.

לפני שנתיים לקחתי את ה- S560 לנסיעת מבחן (תמצאו את המבחן כאן באתר) וכבר אז כתבתי שה-S קלאס היא ליגה בפני עצמה. בשנתיים האחרונות חלה תמורה גדולה בשוק הרכב כשמרבית היצרנים עברו לייצור של רכב חשמלי מלא וכך גם מרצדס שפתחה מבערים ומוציאה לשוק רכבים חשמליים מלאים בקצב מטורף.

כך הוצגה בישראל, לפני פחות משנה, ה-EQS – ספינת הדגל של מרצדס. ההשקה של ה-EQS שינתה כאן את הכללים של המכוניות החשמליות ובעיקר בנושא הטווח. עד להגעת ה-EQS, הורגלנו לשמוע על טווחים שנעו בים 150 ל-400 ק"מ לטעינה ודובר רבות בנושא "חרדת הטווח" במכוניות חשמליות. ה-EQS, היתה הראשונה בישראל שהציגה טווחי נסיעה של 600 וגם 700 ק"מ לטעינה אחת (בהתאם לדגם).

בשנה האחרונה כתבתי רבות על כך שתשתית נקודות הטעינה בישראל לא מתקדמת בקצב של חדירת המכוניות החשמליות המלאות לישראל ואני עדיין חושב כך. בעיני, לפחות, השוק עדיין לא מוכן מבחינת תשתיות הטעינה ואני עדיין חושב שהפיתרון הכי נכון לעת הזו הן מכוניות היברידיות ו/או היברידיות נטענות.

ה-EQS קצת עירערה את הביטחון שלי בקביעה הזו.

בצהרי יום חמישי, קיבלתי את ה-EQS 580 באולם התצוגה המרהיב של מרצדס בהרצליה פיתוח. הרכב חנה בחניון התת קרקעי החשוך במקצת ותצוגת "קבלת הפנים" בידיות הדלתות שחשו אותי ונפתחו מעצמן, יחד עם תאורת הלוגו של מרצדס ממראות הצד על הרצפה, מבחוץ, בתוספת תאורת האווירה המהממת והדש-בורד העצום שכל כולו מסכי לד – נתנו לי תחושה מיידית שמדובר בכלל בחללית או מטוס מנהלים מהסוג היקר ביותר.

אם לומר את האמת ולקצר לכם את ה"סבל" של קריאת כל הכתבה הזו, אומר לכם בתמציתיות שאכן לא מדובר במכונית, אלא במטוס/חללית מנהלים מהסוג המתקדם ביותר.

כמו שאמרתי, המבחן הזה לא יכלול קלישאות ומשפטים הלקוחים מעולם מבחני הדרך של מכוניות "רגילות", כי לא מדובר במכונית "רגילה."

העיצוב

נתחיל מזה שכבר במבט ראשון, ה-EQS מעוצבת באופן שונה מה-S ה"רגילה" או ההיברידית פלאג-אין. יש כאלה שאהבו, יש כאלה שפחות התלהבו אבל אין ספק שהיא שונה לחלוטין. בעיני, ה-EQS היא מכונית מעוצבת למשעי. החל מהחזית השחורה ו"מכסה המנוע" (שאין תחתיו מנוע והוא בכלל לא נפתח) המאד נמוך ועד לגג הרכב המשתפל לאחור באופן שמשווה למכונית מראה של מכונית קופה. תא המטען של ה-EQS הוא למעשה דלת חמישית הנפתחת במפתח גדול ונרחב, לתא מטען מכובד. את בתי הגלגלים מאכלסים חישוקים בקוטר עצום של "21 עם צמיגים בחתך נמוך ורוחק סרנים אדיר של 3.2 מטרים.

ה-EQS היא לא מכונית קטנה. למעשה, אורכה עומד על 5.2 מטרים ארוכים מאד, אבל העיצוב המתוחכם והמיוחד (והיפה בעיני) גורם לה להיראות מאט קטנה יותר. נקודת החובה היחידה בעיצוב ה-EQS היא, שהיא נראית קטנה יותר מה-S קלאס התאומה שלה. גג המכונית עשוי זכוכית כהה מאד וכולל 2 חלונות שמש מזכוכית. חלון אחד גדול מאד, שנפתח חשמלית מעל הנהג והנוסע וחלון אחד קבוע מעל הנוסעים מאחור.

בפנים

עיצוב תא הנוסעים וסביבת הנהג ב-EQS הוא מלאכת מחשבת של יוקרה, סטייל וטכנולוגיה עילית מהרמה הגבוהה ביותר. נתחיל מהגימיק הכי גדול וחשוב ב-EQS – הדשבורד. מדובר למעשה ביחידה דיגיטלית אחת עצומה הנמתחת מדלת הנהג, לכל רוחב הדשבורד ועד לדלת הנוסע. היחידה הדיגיטלית הזו כוללת מסך "לוח השעונים" הכולל מידע על מהירות, תצוגת הטווח הנותר לנסיעה ו"מד טורים" שהוא למעשה שעון המראה את עוצמת הלחיצה על דוושת התאוצה ואחוז ניצול הכוח של המנועים. בין השעונים (של המהירות ואחוז ניצול הכוח) מוקרן מידע על המוסיקה/מדייה הנשמעת ברמקולים.

אם כבר מדברים על רמקולים, אז כדאי מאד לדעת שברכב הזה מותקנת מערכת סאונד מטורפת של Burmester הכוללת 15 רמקולים איכותיים בעוצמה כוללת של 710W ויחד עם אפשרות כיוונון של האיקולייזר, נותנת ברכב הסופר שקט הזה איכות צליל שלא מהעולם הזה.

מסך המדיה המרכזי, המשולב בתוך הדשבורד הדיגיטלי הרחב הזה, הוא עצום במידותיו – "17.7 וכולל בתוכו את תפעול כל האופציות של הרכב. מדובר במסך מגע (בעצם הכל ברכב הזה הוא מסכי וכפתורי מגע) עם ממשק בעברית הכולל מערכת ניווט עצמאית ומדוייקת, בעברית (לא "ווייז" ועובדת ביעילות גבוהה מאד). הרזולוציה של המסכים חדה מאד ויש פיצ'ר מדהים בניווט שבכל פעם שמתקרבים לנקודת פניה בכביש, נדלקת המצלמה הקדמית של הרכב, מראה את הנקודה בה צריך לפנות ועל המסך של המצלמה מופיעים גם חיצים המראים במדוייק לאן יש לפנות. כאשר מתקרבים לרמזור, נדלקת שוב מצלמה מלפנים ועל המסך כתוב "מצלמת רמזור". המצלמה הזו נועדה לאפשר לנהג לראות את האור ברמזור, גם עם עמוד הרמזור נמצא בזווית שהיתה דורשת מהנהג לבצע תרגילי אקרובטיקה ומתיחות צוואר כדי לראות את האור ברמזור. פשוט מבריק. עם תחילת הנסיעה, המצלמה כבית מעצמה. ממסך המולטימדיה ניתן לתפעל כמובן גם את איבזור הנוחות שכולל את בחירת אופי וצבע תאורת האווירה, לבחור בסוף העיסוי הרצוי לנהג והנוסע שלצידו, את הטלפון הנייד, את מערכות החשמל של הרכב, את הרדיו ועוד ועוד ועוד.
וכעת לפאנץ' – מול הנוסע מצוי מסך נוסף – שלישי, קטן יותר – "12.3 – שבמכוניות אחרות זה גדול מסך המולטימדיה הראשי וממנו יכול הנוסע לתפעל את מערכת הנוחות (תאורה פנימית ועיסוי), הניווט (כדי לשחרר את הנהג מהתעסקות מיותרת) ועוד. זו הפעם הראשונה שתא הנוסעים של מכונית נראה כמו תא טייסים של בואינג 787 חדיש.
כל נתוני הנסיעה והניווט מוקרנים גם על החלון הקדמי של הרכב, מול עיני הנהג, בשילוב של טכנולוגיית AR – "מציאות רבודה". זה נראה מדהים וחוסך לחלוטין את הצורך להוריד עיניים מהכביש.

המושבים הקדמיים גם מחוממים, גם מאווררים וגם בעלי כיוונון חשמלי מלא, כולל 3 זכרונות עבור 3 מצבים שונים. בסיס הגלגלים העצום של 3.21 מ' מותיר ליושבים מאחור מרווח רגליים דימיוני. מערכת מיזוג האוויר מפוצלת לאחור עם אפשרות כיוונון נפרד ליושבים מאחור. הישיבה מאחור מרווחת מאד ונוחה מאד ובקלות ניתן לתפוס תנומה נעימה. דבר תמוה אחד בכל זאת יש כאן. רשימת התוספות ברכב הזה היא ארוכה מאד ובלתי נגמרת ודווקא על הרקע של הרשימה האינסופית הזו, בולט בחסרונו דבר פשוט שתמצאו היום בכל מכונית משפחתית ומטה; עם כל הפאר והתוספות, משום מה שכחו במרצדס (או בכלמוביל) לצייד את החללית הזו בוילון לחלון האחורי או בזכוכיות כהות בחלונות האחוריים וכך יוצא שאם מדובר באישיות VIP המעוניינת בפרטיות, היא לא תקבל את הפרטיות הזו וכל אחד יוכל להביט פנימה חופשי חופשי. מומלץ לבצע הדבקה פנימית עצמית של מדבקה להכהיית שמשות.

בטיסה

לא. אין לי כאן טעות. בדרך כלל הסעיף הזה קרוי "בנסיעה" או "ההנעה וההנאה". הפעם החלטתי להגדיר את הסעיף הזה כ"טיסה".

מייד עם הכניסה ל-EQS מלפנים או מאחור, התחושה היא שפסענו לתוך מטוס מנהלים מפואר ומפנק.

כבר כשמתקרבים לרכב, הוא "חש" אותך ופותח את ידיות הדלתות היוצאות מתוך השקע בו הן נמצאות בדלתות. כל ידית מוארת באור פנימי. מהמראה מוקרן הלוגו של מרצדס על הרצפה ליד הדלתות הקדמיות. עם פתיחת דלת הנהג, מערכת המיזוג מתחילה מייד לעבוד ולאוורר את הרכב, גם אם הנהג לא התיישב עדיין במושב הנהג. כפתור ה"START" נמצא בקונסולה המרכזית בין הנהג לנוסע. לחיצה קלה עליו וכל מערכות הרכב מתעוררות לחיים. כולל תאורת האווירה הנהדרת והמסכים המהממים.

אחד הדברים המדהימים שגיליתי היה שכאשר הייתי לבדי במושב הנהג ושלחתי את ידי לכיוון מושב הנוסע או לכיוון תא הכפפות, נדלקה מעצמה תאורה לבנה לכיוון איזור הנוסע. משכתי את היד חזרה והאור כבה. זה הדהים אותי. חיישני תזוזה ש"מנחשים" את התנועה שלי ומדליקים לי אור לכיוון אליו אני נע, לנוחות מלאה. פשוט מהמם.

ועוד לא התחלתי לנסוע בכלל.

שילוב למצב DRIVE ו…יוצאים לדרך. אני כבר רגיל לשקט של מכונית חשמלית שמתחילה בנסיעה. זה לא חדש. אבל כשהשקט הזה מגיעה מ-523 כ"ס והנעה לכל 4 הגלגלים שמזניקה את המטוס הזה מאפס ל-100 קמ"ש בתוך כ-4.3 שניות, זה הלם!!! עוצמת הזינוק היא כל כך חזקה ומהירה שהתחושה שלי בכל פעם הייתה שאני צריך ללכת לחפש את הפרצוף שלי בתא המטען.

כל מי שנתתי לו לחוות את הזינוק הזה (אגב, ל-EQS יש "בקרת זינוק" – לחיצה משולבת על הבלם ועל דוושת התאוצה ושיחרור של הבלם, יזניק את הרכב ממקומו כאילו נורה מתותח), פתח בצרחות כמו ילד על רכבת הרים ולאחר העצירה תפס את הראש בידיים ואמר: "מה זה צריך להיות?" טוב, לא ניסינו את זה הרבה יותר מידי פעמים, כי הזינוקים האלה הם זוללי חשמל לא קטנים. אבל טוב לדעת שזה ישנו. הצד השימושי יותר של הכוח הזה בא לידי ביטוי בזינוקי הביניים בעת הנסיעה כשלפנינו "הזדחלו" כל מיני נמושות במכוניות "מיושנות" (בנזין, מודל 2021) שבחרו להיתקע בנתיב שמאל בכביש המהיר במהירות 90 קמ"ש. לחיצה קלה על המצערת ובתוך שניות מעטות עברנו קדימה.

אבל עיקר החווייה כאן היא התחושה בנסיעה. נוסעים שונים שנסעו איתי בזמנים שונים, כולם אמרו כמעט את אותו המשפט – "זה מרגיש כאילו הרכב לא נוסע על הכביש, אלא טס מעט מעליו". כן, למרות החישוקים העצומים ולמרות הפרופיל הנמוך של הצמיגים, מערכות המתלים ובלימת הזעזועים במטוס העסקים הזה, הן לא פחות ממופתיות. לא משנה מה מהירות הנסיעה, הנסיעה היא רכה מאד, נעימה מאד ומשרה תחושה של ריחוף מעל הכביש.

נסענו ליקב אולו במושב גבעת ישעיהו שבעמק האלה. בחלק מהזמן עמדנו בפקקי רצח בנתיבי איילון ואפילו על כביש 1 לכיוון ירושלים, בחלק מהזמן התקדמנו במהירות שיוט של 110 קמ"ש ובחלק מהזמן נסענו בכבישים הצרים של עמק האלה והכניסה לגבעת ישעיהו. אבל כל הזמן שמענו מוסיקת ג'ז טובה ממערכת הסאונד המעולה, זכינו לעיסוי נעים בגב ובישבן, ממערכת העיסוי המצויינת במושבים, נהנינו מאוויר נעים שיוצא מהמושב במערכת האיוורור המצויינת המצויה בו ובעיקר הרגשנו בריחוף אחד גדול מעל כל מהמורות ומפגעי הכביש. את המשפט הבא אני כותב ללא שמץ של ציניות – אם כבר נתקעים בפקקים או בתנועה מזדחלת במהירות של 15-20 קמ"ש, ה-EQS הוא ה-רכב להיתקע איתו. לפחות עד שאבחן את ה-EQE.

אחת החוויות הכי מדהימות ברכב הזה, היא ההיגוי האחרוי האקטיבי; בנסיעה עירונית רגילה ובתמרוני חניה הגלגלים האחוריים פונים לכיוון הנגדי אליו הופנו בעזרת ההגה הגלגלים הקדמיים. למי שלא רגיל, זה יוצר אפקט מדהים שמה שמסתובב הוא בעצם הזנב של הרכב ולא ה"אף" שלו. לל מי שנהג פעם מלגזה או חווה חוויה של היגוי אחורי בלבד – ידע על מה אני מדבר. אבל ל"גימיק" הזה יש גם יישום מאד מאד פרקטי – הרכב הענק הזה עושה פניות פרסה ברדיוס של פיאט 500. הוא פשוט מסתובב כמעט על המקום. אנשים שנהגו איתי ברכב והצעתי להם לעשות פניית פרסה ברחוב צר או בצומת קטן, סירבו בהתחלה, בטענה שהרכב לא יצליח להסתובב. אחרי שהתעקשתי שיסובבו את מלא ההגה ויתנו מעט תאוצה, הם נדהמו לראות שהרכב ציית בדממה וביצע פניית פרסה בלתי אפשרית. ההלם היה מוחלט.

בנסיעה מהירה וספורטיבית, הגלגלים האחוריים פונים בדיוק לכיוון אליו מופנה ההגה (אם כי, כמובן, בזוית קטנה יותר) מה שנותן לרכב אחיזת כביש דימיונית, יחד עם ההנעה לכל ארבעת הגלגלים. אתם פשוט לא תאמינו לאיזו רמה של אחיזת כביש הרכב הזה מגיע בפניות מהירות וב"טבעות" של עלייה וירידה בכבישים מהירים.

למרות שביום שישי בבוקר, לאחר הנסיעה ליקב והחזרה לת"א, נשארו לי על מד הטווח 390 ק"מ בריאים מאד, החלטתי לבחון את נושא הטעינה של הרכב. יש לי המון מה לומר על הפריסה הדלה עד מביכה של עמדות טעינה ברחבי הארץ, אבל זה אחר-כך. מאחר ועם הרכב קיבלתי צ'יפ טעינה של אפקון, הורדתי את האפליקציה לנייד שלי. חיפשתי עמדת טעינה מהירה. העמדה היחידה שנמצאת בטווח 10 ק"מ ממקום מגוריי בצפון ת"א (ליד צהלה) ונגישה לי, היתה עמדת הטעינה המהירה של אפקון במשרדי אפקון שבאיזור התעשיה סגולה בפתח תקווה. נסיעה של 20 דק בשישי לפני הצהריים והגעתי לעמדה המהירה הבודדת והיחידה במגרש החניה (יש עוד עמדה טעינה איטית אחת). חיברתי את הרכב והלכתי לתחנת דלק סמוכה לשתות קפה ולאכול משהו. 40 דקות אחר כך ו-41 קילו-וואט שהוטענו ברכב בזמן הקצר הזה, הוסיפו לי 220 ק"מ לטווח הנסיעה. מי שוקנה את הרכב הזה, תותקן בביתו עמדת טעינה "רגילה" והרכב ייטען במהלך 6-7 שעות הלילה. קרוב לוודאי שרוכשי הרכב הזה הם בעלי עסקים ומקצועות חופשיים שיש באפשרותם להתקין עמדת טעינה גם בחניה שלהם במקום העבודה, כך שמעשה, עם טווח ריאלי אמיתי לגמרי של כ- 550 ק"מ (היצרן/יבואן טוען ל-627 ק"מ), אפשר לטעון את הרכב הזה אחת לשבוע.

סיכום ומחיר העונג

כבר כאשר בחנתי לפני שנתיים את הS560 ה"רגילה" – בנזין, כתבתי אז שעד לנהיגת ה-S קלאס לא הבנתי את הצורך במכונית כזו. לאחר המבחן ההוא הבנתי גם הבנתי וכתבתי שזו המכונית הכי טובה שבחנתי מעודי וזו המכונית שזכתה בתואר "מכונית הנוסעים הטובה בעולם".
ובכן רבותי, לאחר נסיעה ב- EQS580 אני יכול לומר בלב שלם שהתואר עבר, אבל נשאר בבית. הוא פשוט עבר ממכונית מונעת בנזין (שתוקפה יפוג בקרוב, בגלל המעבר לאנרגיה מתחדשת) לאותה מכונית מונעת בחשמל.

העברת הכתר הושלמה!!!
כן, כן, אני יודע, אם לא אכתוב כאן את מחיר הרכב, אני מייד אופגז בתגובות "מחיר?", "מחיר?", "כמה עולה?" וכו'.

תראו, מי שצריך לדעת והוא קהל היעד של הרכב, כבר יודע, אבל למי שבכל זאת מתעניין אומר כך; מטוסי מנהלים עולים עשרות מיליוני דולרים. "מטוס המנהלים" הזה של מרצדס – ה-EQS580 עולה "רק" כ-1.3 מיליון ש"ח (וגם זה רק "בזכות" המיסוי המפלצתי בישראל).

זוגתי האהובה אמרה בתום הסופ"ש לבחינת הרכב את המשפט המדוייק הבא: "הרכב הזה עולה המון, אבל מרגישים כל שקל ברכב ומקבלים תמורה לכל שקל, בכל נסיעה".