נהג, התרשם צילם וכתב – רון אקרמן – Ron Akerman
שלושת מותגי היוקרה המובילים את טבלת מסירות רכבי היוקרה בישראל, הם מזה שנים רבות אודי, מרצדס וב.מ.וו. לאחרונה עושה וולבו פעולות נכונות שהביאו את המותג למקום הרביעי שמאיים כבר על המקום השלישי בטבלה, הלא הוא המותג ב.מ.וו. אבל קרב האיתנים בראש הטבלה שייך מזה שנים לאודי, שנמצאת כרגע בראש הטבלה ומרצדס שנמצאת במקום השני.
אבל לא רק המספרים הם שקובעים. ובמקרה שלנו, התחושה היא שדווקא במקום השני, מבחינת "יוקרה" נמצא המותג המוביל
ביום גשום וסוער במיוחד (בחורף הזה, זה ממש לא קשה למצוא יום כזה), קיבלתי למבחן את ה- C300 קופה. מדובר, כמובן בגרסת הקופה – 3 דלתות של ה-C קלאס. יש לי העדפות מוזרות ברכב; הסטיישן הוא תצורת הרכב האהובה עלי ביותר, אחריה מגיעה תצורת הקופה ובסוף תצורת הסדאן הכל-כך פופולארית על הישראלים. אבל, וכאן יש אבל גדול, חשוב שהעיצוב יהיה זורם ונכון ולא סתם מאולץ. עד היום אני חושב שהאודי הכי יפה שנוצרה אי פעם ושעדיין מיוצרת, היא ה-A5 קופה, 3 דלתות, מכונית שהיתה לי הזכות, כדובר המותג בישראל, להשיק אותה כאן. בשנה-שנתיים האחרונות ניתן לראות על הכביש יותר ויותר דגמי קופה של מרצדס ואין פעם אחת שעוברת בכביש C או E או S קופה ואני לא מסובב אחריהן את הראש. הן פשוט יפייפיות.
כבר בחניה עמדה לה ה-C300 קופה בפוזה מלכותית, בצבע שחור אלגנטי ומהמם ועם גריל קדמי שלא משאיר מקום לספק – רכב אצולה לפניך
מבחוץ
יש לה את כל מה שרכב יוקרה וסמל סטטוס מחייב – הסמל הנכון, הצבע הנכון קוים אלגנטיים אך ספורטיביים, אבל אני רוצה להתעכב על החזית של הרכב. מרצדס השכילה להעניק מראה כמעט אחיד לחזיתות של רכביה (טוב, נו, אולי להוציא את ה-S קלאס הענקית והמרשימה) כך שבמבט קצר מלפנים, או במראה המרכזית של רכב, אינך יודע מה מגיע מאחוריך, או אליך האם זו A קלאס או E קלאס או מה שבאמצע. וזה מצויין. הרכב שקיבלתי למבחן כולל את הקו העיצובי החיצוני היוקרתי הקרוי AMG, על-שם גרסאות הספורט הקיצוניות של מרצדס, זה כמעט כמו "לנסוע בלי ולהרגיש עם" מבחינת הביצועים. חישוקי הגלגלים בקוטר "18 תורמים למראה, אבל אני, אישית, חושב שבגרסת קופה בעלת מראה ספורטיבי אגרסיבי, לא היו מזיקים חישוקי "19 ואפילו "20 כסטנדרט. אם קאדילק יכולים לשים חישוקי "20 ב-XT4 שלהם, במחיר של 285,000 ש"ח, מרצדס חייבים להיות מסוגלים לעשות את זה ברכב קופה ספורטיבי שכזה. אבל בשביל הצדק המוטורי, גם חישוקי ה-"18 נראים מצויין ב-C300 קופה.
אחת הבעיות ברכבי קופה, הוא עיצוב "זנב" הרכב. איך מסיימים נכון רכב קופה??? ישנן מכוניות שהקצה האחורי שלהן נראה מאולץ ולא הומוגני עם שאר הרכב. מרצדס עשו עבודה מצויינת. אני ממש אוהב את עיצוב הדלת האחורית שמסתיימת במין ספויילר אינטגרלי שהוא חלק מהדלת כולה, בתהליך כיפוף וייצור הדלת ולא חלק פלסטיק שהוסף לדלת על פס הייצור. חוץ מהמראה הנהדר, לספויילר יש גם צד פרקטי והוא הסדרת זרימת האויר באופן חלק סביב הרכב כך שגם יושג אפקט "הצמדה" לכביש של החלק האחורי של הרכב וגם תהיה לרכב אוירודינמיות טובה יותר לצריכת דלק משופרת. בכלל, כשמסתכלים על הרכב הזה מאחור, אי אפשר שלא לפלוט אנחת השתאות מהספויילר בקצה הדלת, עבור דרך סמל מרצדס הגדול ומשני צידיו הפנסים האחוריים המובנים בתוך הדלת, דרך הפגוש המאד אלגנטי וסיים בפתחי האגזוז האחוריים משני צידי הפגוש. יצירת מופת עיצובית. אני חייב לסיים את ההתלהבות שלי בזה שהרכב נראה מאחור לא פחות (ואולי יותר) מרשים מאשר מלפנים. ואולי זה בכלל בכוונה? כי מרבית הנהגים בדרך יסתכלו תמיד על הרכב הזה מאחור, לאחר שהוא סיים את עקיפתם. להסתכל על המכונית הזו מהצד, זה אפילו מרגש וגורם ללב שלי לדפוק חזק יותר ומהר יותר. איך מגדירים עיצוב מושלם במילה אחת??? הנה, "מושלם". החל ממכסה מנוע ארוך ותא נוסעים המשתפל לאחור בקו חד ומסתיים בתא מטען שהוא חלק אינטגרלי מהעיצוב הכולל. חלונות הרכב מעוצבים בקפידה ומוקפים בפס כרום הכרחי. ואי אפשר שלא לשים לב לקו המתניים של הרכב שמתחיל מהפנס הקדמי, עובר לכל אורך הרכב מתחת לחלונות, כשמשולבת בו ידית הדלת ומסתיים בפנס האחורי. עבודת עיצוב מושלמת ונקיה.
בחזית, להוציא את העיצוב, שלא אשתפך עליו יותר, ראוי לציין את פנסי הדרך המהממים הכוללים תאורת LED מתוחכמת בעלת מראה מאד ייחודי של יחידות ה-LED
מבפנים
ה"בפנים" הוא הוא נקודת החוזקה של מרצדס. יש מכוניות שברגע כניסתך למושב הנהג, אתה חש את היוקרה, אתה חש את האיכות, או את ההיפך. אבל רק במרצדס, אם תקחו נהג, תכסו לו את העיניים, תכניסו אותו למושב של מרצדס ותסירו את הלוגו מההגה ואת כיסוי העיניים, הנהג ידע מייד שהוא יושב במרצדס. זה לא העניין של האיכות. כי היא גבוהה מאד. זה לא העניין של היוקרה, כי היא מורגשת מאד. זה עניין של "שפה" לעיצוב הפנים של כל המרצדסים יש "שפה" שאי אפשר לטעות בה. השפה הזו קיימת בכל דגם של מרצדס, גם ה-A קלאס שבמפחן שערכתי לה כאן לפני חודשים מעטים זכתה לביקורת עלות גבוהה מידי לעומת תועלת נמוכה מידי. אפילו בה, השפה השו ברורה ומיידית ומשדרת את המסר של מרצדס – "שיחקת אותה. הגעת למעמד והסטטוס הנכון. מגיע לך מרצדס". כל הקוקפיט והדש בורד המרכזי מעוצבים למשעי. אהבתי מאד מאד את לוח השעונים שמשולבים בו שעון מהירות ושעון טורים אמיתיים כשביניהם מצוי מסך דיגיטלי קטן המציג את כל נתוני הרכב. זאת בנוסף למסך מולטימדיה בגודל "10 בקונסולה המרכזית. כל כפתורי השליטה החשובים נמצאים על ההגה ובכל זאת הוא לא "עמוס" במתגי הפעלה כמו ברכבים אחרים. אולי זה בזכות שני כפתורי מגע שחורים שבהחלקת הבוהן עליהם, ניתן לעבור בין הפיצ'רים השונים. ממש כמו עכבר מגע בלפטופ ואותו משטח מגע הנמצא בקונסולה המרכזית בין המושבים. פשוט מצויין, קל לתפעול ומאד מאד בטיחותי מבחינת נהיגה.
הוסיפו לכל זה את ספי הדלתות מאלומיניום עם הכיתוב "מרצדס בנץ", תאורת לד פנימית ותאורת אוירה הניתנת לשינוי צבעים ב-64 גוונים, המון עור, אלומיניום מוברש, פלסטיק מאד מאד איכותי ונעים למגע וגג שמש נפתח מזכוכית וקיבלתם את כל מה שהייתם מצפים לו ברכב יוקרה. אחד האלמנטים שממש אהבתי הוא שלמרות היותו של הרכב סופר-אלקטרוני ואקסטרא-דיגיטלי, בקונסולה המרכזית מצוי שעון זמן עגול ואנאלוגי לחלוטין, כמו פעם. נגיעת רטרו ברכב עתידני שכזה. אהבתי מאד.
בנסיעה
את הנסיעה ברכב המופת הזה עשינו בימים גשומים מאד, סוערים מאד וקרים. כלום מזה לא מורגש בתוך תא הנוסעים בזמן הנסיעה. את המרצדס הזו מניע מנוע בנפח 2 ליטר טורבו בעל הספק מרשים של 258 כ"ס חזקים ועוצמתיים ומומנט בריא מאד של כ-37 קג"מ. אלה, בשילוב תיבת הילוכים אוטומטית-רובוטית בעלת 9(!!!) מהירויות מסוגלים להזניק את הרכב הזה מאפס ל-100 קמ"ש בתוך 6 שניות מהירות מאד. בדקתי. זה לא רק נשמע מצויין, זה גם מרגיש מצויין. בזמן הנסיעה אפשר ליהנות ממערכת סאונד מרשימה מאד , אבל מי צריך את זה?? תנו לשמוע את המנוע. הנסיעה רכה מאד בשיוט ונעימה מאד במוד נסיעה "COMFORT", אבל תיזהרו. כשתבחרו במוד נסיעה SPORT, הרכב הזה נותן בראש וגם נשמע ככה. אחיזת הכביש מושלמת ואת החלפת ההילוכים ניתן לבצע ידנית משני מנופים המצויים מאחורי ההגה. למרות מזג האויר, קפצנו ל"כנאפה ובס" בעוספיא, מקום ביקור חובה לכל אוהבי הכנאפה, שאף נבחר ע"י כמה מדיות כמקום שמציע את הכנאפה הטובה בארץ. המקום מצוי כ-80 ק"מ מת"א, מזג האויר היה קר, גשום וסוער ובהגיענו לשם בשעה 15:00, לא האמנו למראה עינינו – תור אדיר של ישראלים עומד בקור וממתין למנת הכנאפה שלו. בעל המקום, מעבר להיות אשף כנאפה שעומד ומכין את הכנאפה בעצמו והוא זה שמשרת את הקהל ומכיר את כולם באופן אישי, הוא גם חובב רכב, בעל אלפא 159 מאד מיוחדת ומשפץ עוד אלפות בחצר ביתו. הזמנו כנאפה, לקחנו אותה החוצה והתיישבנו לאכול. אמרתי לעצמי שבעל העסק כל-כך עסוק שלא אטריד אותו בדיבורים מיותרים. לא עזר לי. אחרי שניות ספורות אני שומע מישהו קורא "רון". אני מרים את ראשי מהכנאפה, רק כדי לראות את בעל הבית ניצב לידי ושואל לשלומי. כן, הוא זוכר אותי ולא רק זאת כי אף זאת, הוא זוכר שאני חבר הנהלת מועדון החמש למכוניות אספנות ומתחיל לדבר איתי על מכוניות ואלפות. איש מדהים.
כשסיימנו את הכנאפה, והחושך החל לרדת על הארץ התלבטנו האם לחזור לת"א או להמשיך לכיוון שוק כריסטמס בכפר פאסוטה הנמצא במרחק נסיעה של עוד שעה לפחות מעוספיא, לכיוון צפון. המרצדס הכריעה את ההחלטה. הרכב כל-כך נעים ומהיר לנסיעה, שמייד הוחלט פה אחד להמשיך. תענוג לעשות דרך כזו במזג אויר כזה, עם רכב כזה. בחרנו במוד נסיעה COMFORT והרגשנו כאילו אנחנו מרחפים על הכבישים כל הדרך לנהריה. בתוך נהריה בעומדנו ברמזור ביציאה מהעיר לכיוון פאסוטה, נעמד ממולנו מהצד הנגדי רכב צרפתי DS3 קרוסבק ממותג של היבואן. רכב שבחנתי כאן לפני שבועות מספר. בתוך הרכב ישב חברי הטוב שבעקבותיי החליט להפוך גם הוא לבלוגר, ירון הולנדר. אגב, זה הבלוג שלו https://dvashlife.blogspot.com/
הייתי בהלם. צלצלתי אליו לנייד רק כדי לשמוע ממנו שהוא בוחן את הרכב ובדיוק חוזר מפאסוטה והמליץ לי בכל פה, להגיע לשם. אז המשכנו. לא אלאה אתכם בחוויה האדירה שחווינו בפאסוטה. בשביל זה, תרשמו לכם שבדצמבר 2020, בתאריך 27.12, אתם חייבים להגיע לכפר הזה, בכל מחיר ועם כל רכב.
כשיצאנו חזרה לכיוון ת"א, השעה היתה כבר 21:30 והווייז הראה לנו שיש לנו מעל שעתיים של נסיעה. המרצדס C300 קופה צחקה צחוק גדול ויצאה לדרך. הנסיעה היתה מהירה, רכה ונעימה ובטוחה מאד. כל חיישני ואביזרי הבטיחות האקטיבית והאוטונומית קיימים ועובדים. הרכב הזה לא יתן לך לסטות מנתיב הנסיעה, יבלום בעצמו אם לא הבחנת שהרכב לפניך מעצר ואפילו יתריע לך אם ירגיש שאתה כנהג, עייף מידי. חבילת בטיחות מושלמת.
ו..אני חייב לומר משהו על החיסכון בדלק. נכון, מי שקונה רכב ביותר מ-430,000 ש"ח, לא ממש זקוק לנתון הזה ובכל זאת, מדובר באחת המכוניות החסכוניות (בוודאי בקטגוריה הזו) בהן נהגתי. המרצדס הזו צורכת בקלות, בנסיעת שיוט בינעירונית כ-16 ק"מ לליטר. נתון מצוין לרכב כזה. בנסיעה עירונית היא תלגום כ-9.5-10 ק"מ לליטר וזה נתון נפלא.
המחיר של ה-C קופה מתחיל ממעט מעל 400,000 ש"ח לדגם ה-200 עם מנוע 1500 טורבו עם 184 כ"ס והחל מ-435,000 ש"ח לדגם ה-300 שנבחן כאן.
תראו, זה המון כסף. אבל סיימתי את המבחן עם תחושה אחת – הוא בהחלט שווה שאת המחיר. סליחה, עם שתי תחושות. והשניה היא – אני ממש רוצה אחת כזו לעצמי!
הצטרפו למדיות החברתיות :