מרץ 2016
כתב וצילם: רון אקרמן
לקחתי את הג'יפ הגדול של מיצובישי, הפאג'רו, לנסיעת מבחן לסופ"ש ארוך.
לאחרונה התנהל קמפיין פרסום לפאג'רו שהמילה המובילה בו היתה "פג'רואיזם". כמי שבמשפחתו יש פג'רו כבר כמה שנים, רציתי לבדוק האם הפג'רואיזם שלי, הוא זה שהתכוונו אליו יוזמי הקמפיין.
לאחרונה התנהל קמפיין פרסום לפאג'רו שהמילה המובילה בו היתה "פג'רואיזם". כמי שבמשפחתו יש פג'רו כבר כמה שנים, רציתי לבדוק האם הפג'רואיזם שלי, הוא זה שהתכוונו אליו יוזמי הקמפיין.
הפאג'רו הוא בן בית במשפחה שלי, כאשר משפחתי הגרעינית נוסעת בפאג'רו ברציפות כבר משנת 2008. הפאג'רו הנוכחי במשפחה, הוא מודל 2010 עם מנוע בנזין, 3.8 ליטר ועם 250 כ"ס.
הפאג'רו 2016 שקיבלתי למבחן הוא עם מנוע דיזל, 3.2 ליטר ו-200 כ"ס.
אבחנה ראשונה:
הפאג'רו 2010 והפאג'רו 2016, הם אותו רכב בדיוק. כלום לא השתנה בו. אותם מושבי עור מפוארים, אותו תפעול חשמלי למושבים, אותו לוח שעונים במדוייק, אותה תיבת הילוכים "סופר-סלקט" המצויינת לשטח. הכל אותו דבר.
אבחנה שניה:
המינוס (לכאורה) של הפאג'רו, הוא הפלוס הגדול שלו. בספורט אומרים "(ה)רכב מנצח לא מחליפים". המשפט הזה נכון גם במקרה של הפאג'רו.
את הכתבה הזו לא אכתוב בתבנית הקבועה שלי, אלא אשתף אתכם בחוויות שהיו לי עם הפאג'רו, על-פני סופ"ש ארוך ומהנה במיוחד, שהתאים מאד למבנה האישיות של הפאג'רו.
הצטרפו למדיות החברתיות :