לאתר נהריים יש שתי "כניסות". תחילה נסענו לאתר קיבוץ גשר הישן אשר הוקם ב-1920 ושכן ממש על שפת הירדן. במלחמת השחרור נכבש הקיבוץ ותושביו נמלטו מערבה והקימו את הקיבוץ באתר החדש מערבית לכביש 90, פחות מקילומטר בקו אווירי ממקומו הישן.
בכניסה לגשר הישנה ניצבת תחנת משטרה בריטית ישנה ועליה סימני הקרבות והירי מ-1948.
אתר תחנת החשמל של נהריים הינו פרוייקט מפואר שכרגע מוקף גדרות תייל חשמליות המפרידות בין ישראל לירדן. לפני שנים ביקרתי באתר והסתובבתי בו, אך כיום השערים מוגפים וכל שניתן לעשות הוא
לתצפת את האתר מרחוק או מראש גבעת תצפית קטנה.
התירוץ הרשמי שקיבלנו הוא ש"הגשר ביילי נמצא בתיקון וצה"ל הבטיח
שכשיסתיימו פעולות השיקום של הגשר האתר ייפתח שוב". לי זה נשמע כמו תירוץ קלוש.
האתר עצמו מרשים מאד. יש בו מסילות ברזל קטנות וצרות המשמשות קרוניות קטנות, בסגנון אינדיאנה ג'ונס, ששימשו את עובדי המקום שהיה פעיל מאד בין 1927 ל-1931.
בתוך האתר עצמו עברה גם רכבת "תקנית" גדולה כאשר על המסילה
הישנה עדיין ניצבים קרונות משא. המסילה הזו היא שלוחה של
הרכבת החיג'אזית הטורקית שעברה במקום וחיברה את מצרים עם דמשק ולבנון. אותי, אישית תמיד מרגש לראות שרידים של רכבת,
תחנות רכבת וקרונות ישנים. זה סוג של שריד שמצביע על פעילות
עסקית ותיירותית ערה וכן מצביע על עובדה שבאיזורים נידחים
ושוממים, היכן שמצויים שרידים אלה, היו בעבר חיים תוססים.
בכניסה לאתר נהריים נמצא גם את האנדרטה שהוקמה שם לזכרן של 7 התלמידות שנרצחו כאשר טיילו באתר לפני שנים, ע"י חייל ירדני. האירוע עצמו קרה אמנם מעט דרומית למקום האנדרטה, אך מכיוון שכיום מדובר במקום סגור לציבור שנקרא לאחר האירוע "אי השלום", הוקמה כאן האנדרטה אשר בה 7 תילים קטנים הנושאים את שמות הנערות.
טוב, אז אחרי סטייה קלה של כשעתיים בלו"ז שלנו, הגיע הזמן להצפין ולעלות לרמת הגולן.
שאטו-גולן
הביקור ברמת הגולן מתחיל בכניסה למושב אלי-עד. הכניסה למושב
אינה מעידה כלל על מה שמצפה לנו בפנים.
ירון חברי היקר, אירגן לנו ביקור וסיור טעימות בכמה יקבים ובאלי-עד
שוכן יקב "שאטו גולן". לא ניכנס??
תקשיבו, אני אדם שקשה להפתיע אותו, אבל כאן הופתעתי מאד.
שער כניסה נתן עדות ראשונית למה שמצפה בפנים. אבל מייד כשעוברים את השער, יודעים שהשער עצמו אינו מספר אפילו 10% מהסיפור. זה כאילו שעברנו בעזרת טכנולוגיה חדשנית הישר לטוסקנה
שבאיטליה.
משני צידי שביל החצץ נטוע כרם לימודי ולצידו הסברים על סוגי הענבים
המגודלים ע"י היקב ואילו יינות מכינים מענבים אלה.
בגן העצום נטועים פסלים, ישנן סככות וגזיבו עטופים שיחים וירק ויש רחבת דשא גדולה המסתיימת במבנה גדול עליו צומחים שיחים מטפסים. זה היקב.
בכניסה מקבלת את פנינו גילת ריבק, אשתו של אחד מבעלי היקב.
כששמעה מי אנחנו ומה עיסוקנו (בלוגרים של החיים הטובים), מייד
פרשה את חסותה עלינו ולקחה אותנו לסיור אישי ברחבי היקב.
מדובר ביקב עילית איכותי המייצר 80 אלף בקבוקים בשנה. הכרמים מהם מיוצרים היינות והבלנדים של היקב מצויים ממש על גבול ישראל סוריה.
"שאטו גולן" מייצרים כ-15 סוגי יינות ובלנדים שונים. אחד המיוחדים הוא יין קינוח בסגנון של פורט וקרוי "טוריגה נסיונל" על שמו של הענב הפורטוגלי המיוחד ממנו הוא עשוי. טעמתי ונדהמתי.
אני איש של מרלו. זה לא שאני לא שותה יינות אדומים אחרים, אבל "מרלו" ממש "עושה לי את זה". והמרלו של "שאטו גולן" עמד בכל הציפיות שלי והרבה יותר מזה.
ההפתעה הגדולה של היקב הזה, מעבר ליינות המשובחים, הוא מרתף היינות. תשמעו, אפילו בהוליווד לא מסוגלים לייצר כזו תפאורה.
מדובר במרתף יינות שאני קורא לו "סינטטי". למה הכוונה? זה "מרתף" שנבנה בטכנולוגיות מודרניות ומבטון מודרני לחלוטין. אופן הבניה, יציקת עמודי בטון בסגנון עמודים של לפני 3000 שנה, המרקם של הבטון, המיזוג והלחות הטבעית שיש במקום, יצרו מראה ותחושה שנכנסו למרתף יינות איטלקי בטוסקנה שפועל כבר לפחות 400 שנים.
את הסיור עם גילת סיימנו בטעימת 4 סוגי יין של היקב. איזה מזל שאני לא צריך לנהוג. קינחנו – תרתי משמע – בטעימת יין הקינוח המצויין והמפתיע "טוריגה נסיונל"
 |
| טוריגה נסיונל
מחיר היינות נמצא בסקאלה הגבוהה יותר של מחירי היין, אך האיכות בהחלט מצדיקה.
גילת ליוותה אותנו לכניסה, רק כדי לוודא שאנחנו הולכים…ישר.
כמובן שאני צוחק. גילת נפרדה מאיתנו לשלום תוך הזמנתנו לשוב לביקור ארוך וממצה יותר.
ההנאה היתה מושלמת. הבטחנו לחזור.
לכם אני ממליץ בכל פה להגיע לביקור וסיור ביקב. הסיור עולה 30 ש"ח למבקר וכולל סיור מודרך וטעימת יינות.
מומלץ להזמין מראש. פתוח גם בשבת.
יקב עין נשוט
|
הצטרפו למדיות החברתיות :