יקב בהט – יין בוטיק ברמה"ג

ביקר, טעם וכתב – רון אקרמן – Ron Akerman

רמת הגולן הוא איזור מרתק לבקר בו. סוג של ארץ ניגודים. בחורף – קר מאד, רטוב מאד, ירוק מאד ומושלג מאד. בקיץ – חם מאד, צהוב מאד, אבל עם נחלים קרירים, מעיינות, פינות חמד ויקבי בוטיק.

לפני כשבועיים-שלושה קיבלתי מרצדס S560e למבחן סופ"ש וחיפשתי סיבה טובה לנסיעה ארוכה ומפנקה. ההזדמנות הגיעה בצורת הזמנה מתוזמנת היטב לביקור ביקב בוטיק בשם יקב בהט, בעין זיוון שברמת הגולן. על עין-זיוון שמעתי, אבל נשבע לכם שעל יקב בשם יקב בהט, לא שמעתי מעולם. ולא זאת כי אף זאת, התברר שהיקב הוא כשר, רחמנא ליצלן, ואי אפשר לבקר בו בשבתות. האופציה היחידה היתה יום שישי. נו, שוין, אני תמיד זורם עם היקום ועם מה שהוא מזמן.

כבוגר ישיבה תיכונית שנפרד מהכיפה בגיל 21, למדתי עם השנים שיש אוכל כשר ויש אוכל טעים.. ואני מדבר על לפני למעלה מ-30 שנים. שאז זה באמת היה כך. עם אותה פיקציה בראש, אך טבעי היה שאחשוב על יין. אבל, עם השנים למדתי שבאוכל בכלל וביין בפרט נעשו צעדים גדולים מאד ויין כשר לא נופל באיכותו מיין לא כשר.

זוגתי ואני לקחנו את רכב הפאר של מרצדס ששוויו מגיע לכמיליון ש"ח והצפנו איתו לעין-זיוון שברמת הגולן. אין חיבור יותר נכון מאשר רכב פאר מפנק ויוקרתי, עם ביקור ביקב בוטיק וטעימות יין וגבינות.

הפגישה עם עופר (נאמר לי רק שאני אמור לפגוש מישהו בשם עופר ו…זהו) נקבעה לשעה 11:00. אני אדם ממושמע מאד, המרצדס היא מכונית מצויינת מאד והכבישים בשישי בבוקר לא עמוסים מאד וכך הגענו לעין זיוון כ-10 דק' לפני השעה היעודה.

היקב שוכן במבנה תעשייתי ישן, שגם שינויים והתאמות שעבר לעסקים השונים הנמצאים בו, לא מצליחים להסביר שמדובר בסוג של מפעל קיבוצי ישן ששינה את ייעודו. אבל על זה, ממש עוד כמה שורות. נכנסנו לאולם היקב, שדומה יותר במראהו לבר-מסעדה. מצד אחד בר ארוך עמוס בקבוקים בצבעים שונים, בקבוקי יין, ועוד מוצרים למכירה, מרבית האולם מאוכלס בשולחנות וכיסאות כמו במסעדה, קיר אחד הוא קיר היינות של היקב ועמוס בקבוקי יין מכל הסוגים הנמכרים במקום, קיר אחד עם זכוכית המאפשרת צפייה אל תוך אולם/מקרר איכסון חביות היין בשלבי הייצור וקיר אחד עם מוצרי מעדניה שונים הנמכרים במקום.

את עופר מצאנו חיש קל. אדם נחמד מאד, מלא חיוכים וסימפטיה, ששמח מאד להתחיל איתנו את הסיור ביקב. כשאני אומר "סיור" אל תצפו למסע רגלי של שעה/שעתיים. הסיור הוא יותר בגדר סיורון וה"שעה/שעתיים" הן יותר בגדר 10-15 דק'. למה? כי לא מדובר ביקב תעשייתי כמו יקבי רמת הגולן, למשל, אלא ביקב משפחתי-בוטיק קטן וחביב.

את ההסבר שלו על יקב הבוטיק מתחיל עופר בהצגת עצמו. "שמי עופר בהט", אמר עופר וכאן נפל לי האסימון. עופר הוא לא "מנהל שיווק" ולא "מנהל ייצור" ולא "יינן ראשי" ולא "מנכ"ל". עופר בהט הוא בעל היקב והוא כל התארים שציינתי קודם, יחד.

מייד בתחילת ההסבר על היקב, עופר לא מדבר על יינות ולא על ענבים, לא על "עפיצות" ולא על פלצנות. עופר תופס ביד כפכף פלסטיק שקוף שזכור לי מנעורי ושואל האם אנחנו יודעים מה זה. טוב, אני כבר זקן, נולדתי בישראל וגדלתי כאן וזיהיתי מייד. זוגתי, יוליה, הגיעה לישראל בשנת 1992 ועד שלמדה את התרבות הישראלית היא "פיספסה" כמה אבני דרך, כמו כפכפי זיוונית שהיו ה"קרוקס" של שנות ה-80' ובלעדיהם אי אפשר היה להיכנס לים המלח, לכינרת או לחופי אילת, מבלי להיפצע מהאבנים שבקרקעית. אלה אותן סנדלים שהיינו תמיד נכנסים עם שניים כאלה למים ויוצאים רק עם אחד. בקיצור, היקב שוכן בדיוק במבנה שאירח בשנות ה-80' וה-90' את פאר התעשיה הקיבוצית – "זיוונית" ולא כאן המקום לספר איך אני קראתי לסנדלים האלה, כשהורדתי אות "ו" אחת משם הסנדלים. והנה, כאן התחבר לי לסיפור גם המראה של המבנה התעשייתי שדיברתי עליו בתחילת הכתבה.

עופר בהט החל את דרכו בייצור יין באופן ניסיוני במחסן ביתו, לפני 13 שנים. למקום ה"חדש" שבו נמצא היקב כיום, עבר לפני מס' שנים. לאחר "מצגת הסנדל" עובר עופר ל"מצגת האבן" ומחזיק בידו אבן ומציג אותה כ"אבן בהט". זה כדי להסביר את שם המשפחה שלו. אבן הבהט היא אבן מיוחדת מאד וחצי שקופה שכיום מייצרים ממנה משטחים יוקרתיים למטבחים עם תאורה פנימית שחודרת דרך האבן. עופר ואשתו (וכעת גם הילדים) מייצרים באופן ידני 20,000 בקבוקי יין, בלבד, בשנה והיינות, על אף כשרותם, אינם נמכרים בחנויות או מסעדות. כל מלאי הייצור הבוטיקי נמכר ביקב עצמו או באמצעות האתר של היקב – www.bahatwinery.com – או ישירות אצל עופר בטלפון 050-8771770.

כשהגענו ליקב ראינו את עופר עומד בפינת האולם עם קבוצת ילדים. כששאלנו לפשר הדבר, הסביר עופר שיש להם פעילות מיוחדת לילדים – סדנאות ילדים – בהן הילדים עוסקים בקישוט בקבוקי יין, מציירים על תוויות הבקבוקים ועוסקים בהכנסת פקקים לבקבוקים, בזמן שההורים נמצאים בסיור בתוך היקב. רעיון מקסים.

ביקב בהט תוכלו למצוא יינות שהם בלנדים, מרלו, שיראז, קברנה, גבורצטרמינר וליקרים שונים. שום דבר לא מושלך לפח. כל עינב או דובדבן תורם את כל כולו (להוציא את הגרעינים) לייצור ביקב וממנו מפיקים או יין או ליקר.

עופר מסביר שלוקח כשנתיים לייצר יין איכותי והכרמים מהם מגיעים הענבים נמצאים בעמק קונייטרה, על גבול סוריה. הבציר מתקיים בכל שנה בחודשים ספטמבר/אוקטובר והיין מתיישן בחביות עץ אלון צרפתי או עץ אלון אמריקאי. הפקקים עשויים שעם פורטוגלי איכותי. מדהים לראות שאפילו הפקקים מיוצרים כאן ביקב בעבודת יד. השעם מגיע בגושים גולמיים וכאן, ביקב עושים ממנו פקקים לבקבוקי היין של היקב. הייצור מתחיל הכנסת הענבים למכונה ידנית שלוחצת על הענבים ומפיקה את היין הגולמי הבסיסי. גם מכונת הביקבוק (זו שממלאת יין בבקבוק) היא מכונה ידנית. לאחר שהבקבוק התמלא יין, עוברים איתו למכונה הידנית שנראית יותר כמו ג'ק להרמת מכונית או מכשיר לתיקון פנצ'רים בצמיגים. זו המכונה שמכניסה את הפקק לבקבוק. משם עובר הבקבוק למכונה ידנית שמדביקה עליו את התוויות של היקב ו…הנה לכם תהליך יצור יין שכל כולו ידני במלואו.

מה שנשאר מהענבים – הקליפות והשאריות, מועבר למיכלים נוספים לייצור גראפה/ליקר. מיחזור מלא של הפרי. מקסים. חלק מגאוותו של עופר הם שני מיכלי נחושת ישנים שבהם מייצרים את הליקרים/גראפה ומצויים בחצר שמאחורי אולם הייצור והקירור של היקב.

אחרי הסיור המקיף וההסברים מלאי האהבה והחיוכים של עופר, נעבור ליינות עצמם:

גבורצטרמינר – רבים מכירים את היין הזה כיין קינוח מתקתק שמוגש קר בסיום ארוחה. הגבורץ של בהט הוא יין יבש, ללא סוכר בכלל, כך שהוא לא מתקתק, אבל בהחלט נעים והולך היטב עם גבינות ודגים. מחיר הבקבוק הוא 95 ש"ח

חרמונית 2016 – מדובר בבלנד של קברנה, מרלו ופטי-וורדו. היין האדום הזה מתיישן שנה בחביות עץ אלון צרפתי. מדובר ביין קליל מאד, נעים ופרותי. מחיר הבקבוק הוא 85 ש"ח.

שירז 2016 – בלנד של 20% קברנה ו-80% שירז. יין אדום שמתיישן שחביות במשך שנה וחצי. היין הזה בעל צבע חזק, הוא פירותי מאד ובעל גוף ונוכחות. מחיר הבקבוק הוא 110 ש"ח.

מרלו 2016 – יין סינגל. דהיינו רק ענבי מרלו. מתיישן שנתיים בחבית. יין כבד ומתאים במיוחד לארוחות בשר. מחיר הבקבוק 100 ש"ח.

קברנה 2016 – יין אדום מענבי קברנה סוביניון. יין דומיננטי מאד, עם ערך פירותי חזק. יין שאני אישית מאד התחברתי אליו

קטונתי מלחלק ציונים ליינות, אך בהתאם לרוח הבלוג שבה אני רושם את חוויותי כצרכן של המוצרים ולא כ"מומחה" מטעם עצמו, אני יכול לומר לכם שבסך הכל היינות של יקב בהט מיוחדים מאד וטעימים מאד. אני אף רכשתי כמה בקבוקים כדי להמשיך וליהנות מהם בבית. לרשות המבקרים יש במקום גם עמדת מכירת גבינות והשתיים שאני אמליץ עליהן הן גם גבינות שזכו במדליות בצרפת – גבינת לשם וגבינת בית הכרם. אני ממליץ לכם בחום, להזמין במקום את ערכת הטעימות שכוללת גם צלחת גבינות עשירה מאד ומפנקת מאד.

הביקור ביקב בהט בהחלט שווה נסיעה של כשעתיים ממרכז הארץ. אתם כבר בעין זיוון? שווה לכם להיכנס לבית הקפה מאפיה מטרלו ולחנות השוקולטייר "דה-קרינה". אם אתם רוצים, אתם יכולים לעשות את מה שזוגתי ואני עשינו – "לקנח" את הביקור ברמת הגולן בארוחת צהריים בשרית מצויינת במסעדת מיטשוס שבאיזור התעשיה של קצרין. זה יבטיח לכם יום מדהים ומלא חוויות קולינריות. ליום אחד תשכחו שאתם בישראל, תשכחו מצרות הקורונה ותחשבו שעשיתם קפיצה קטנה לפרובנס שבצרפת או לחבל טוסקנה שבאיטליה. שווה.