כתב וצילם: רון אקרמן
בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת היה בישראל שר אוצר כושל בשם יורם ארידור. ארידור, שהיה שר האוצר של ממשלת הליכוד, קיבל הנחיה להיטיב עם העם, לקראת הבחירות, כדי שהליכוד יוכל להמשיך ולהחזיק במושכות השלטון.
ארידור שינה את שיטת המיסוי על מכוניות וקבע את מדרגות המס ע"פ נפח המנוע של המכוניות. ההחלטה המטופשת ההיא גרמה לא-נומליה מוחלטת בעולם הרכב בישראל; מכוניות גדולות גוף החלו להגיע לישראל עם מנועים צנומים וקטנים שבקושי יכלו לסחוב את המכונית בה הם פעלו. כך ראינו את הפורד סיירה הגדולה עם מנוע 1300 סמ"ק מגוחך וגיר ידני, סובארו DL עם מנוע 1300 עם תיבת הילוכים אוטומטית (שהזינוק שלה מאפס ל-100 קמ"ש היה נמדד בשעות) והגדילה לעשות וולבו ששלחה לישראל את הוולבו 240 ששווקה בכל העולם עם מנועי 2100 סמ"ק, אבל לישראל הגיעו פריטים עם מנוע 1700 סמ"ק עלוב שלא הצליח לסחוב את השלדה ששקלה מעל 1.6 טון.
רק להשלמת הסיפוק, המדיניות הכושלת של ארידור הביאה את מדינת ישראל לסף פשיטת רגל כלכלית-לאומית אי שם ב-1982.
למה נזכרתי בתקופה החשוכה ההיא?
קיבלתי את הקרוסאובר של יונדאי, הטוסון, למבחן. יונדאי היא חברת האם של קיה. כאשר קיה רצו להציע בישראל את הספורטאז' המצליח, במחיר של משפחתומטית רגילה, הם השתילו בה מנוע 1600 סמ"ק, במקום מנוע ה- 2000 סמ"ק, גילחו אותה ממרבית התוספות, קראו לה "אורבן" והציעו אותה בכ- 136,000 ₪. מהפכת מחיר, ללא ספק.
נחזור כעת ליונדאי.
יונדאי הביאה לישראל בשנים הקודמות את מכונית הנוסעים הגדולה שלה, ה-i40 וניסתה לשווק אותה כ"רכב מנהלים". השיווק כשל. היא היתה דומה מידי לאחותה הקטנה i35 ולמרות שהיתה גדולה, מרווחת ובעלת מנוע 2000 סמ"ק, אף "מנהל" לא רצה לנהוג במכונית שדומה מידי למשפחתומטית 1600 סמ"ק בה נוסעים נתיניו.
הצטרפו למדיות החברתיות :