יונדאי ווניו – קטן זה הגדול החדש

Home/כבישטח, סופר-מיני, עמוד הבית, רכב/יונדאי ווניו – קטן זה הגדול החדש

נהג, התרשם, רשם וצילם – רון אקרמן

אני מודה שבהתחלה לא הבנתי. לא הבנתי מדוע יונדאי מציעה 2 רכבי כבישטח די דומים בגודלם, בשמות שונים ובמחירים שונים. אני מתכוון, כמובן ליונדאי קונה וליונדאי ווניו. את חוסר ההבנה הזה קיבלתי כשעמדתי מול שתי המכוניות באולם התצוגה של יונדאי ולא צללתי לתוך המידות והנתונים המספריים. הטעות האופטית הזו מעצימה את היתרון הגדול של הווניו. כי תכל'ס, מדובר בג'יפון/כבישטח/רכב פנאי קטן שנראה גדול יותר ממידותיו האמיתיות. נתון פתיחה מצויין לשוק הישראלי. ביקשתי וקיבלתי אותו למבחן סופ"ש והרי מסקנותי

מבחוץ

כוחו של הווניו הוא במראה החיצוני שלו. אבל לא רק. מבחוץ מדובר ברכב פנאי די רבוע וגבוה. אורכו רק 4 מטרים (ו-4 ס"מ) ורוחבו רק 1.77 מ'. אבל גובהו עומד על 1.6 מ' לא פרופורציונאליים לאורכו, מה שכבר מעניק לו מראה גדול יותר. לכך חשוב להוסיף מרווח גחון נדיב של 19.5 ס"מ, אותו תוכלו למצוא, למשל בסובארו פורסטר האייקוני ותקבלו נתונים ומראה של רכב שטח אמיתי. בחזית הווניו תמצאו גריל עצום מידות אשר משני צידיו פנסי דרך ופנסי איתות ולד לתאורת יום, בעיצוב ייחודי ויוצא דופן שהזכיר לי את סידור הפנסים בסקודה קאמיק או בסיטרואן C3 איירקרוס ואת זה אני מציין דווקא לחיוב.

מאחור נמצא פנסים בעלי עיצוב ייחודי ודלת אחורית רבועה שהשם "VENUE" מרוח לכל רוחבה והוא צבוע לבן. אני מציין את צבע השם, כי הוא מתכתב עם עיצוב הפנים של הדש בורד ולזה נגיע בהמשך. בזכות מרווח הגחון המכובד והעובדה שרוחק הסרנים (המרחק שבין מרכז הגלגל הקדמי למרכז הגלגל האחורי) עומד על 2.52 מ', הרי שהגלגלי נמצאים כמעט בקצוות הרכב, מה שמעניק נתון "שטח" חשוב נוסף והוא זוית גישה וזוית נטישה טובות במיוחד, נתון חשוב מאד לשטח, שימנע מכם להשאיר חתיכות פגוש בשביל זרוע קוליסים ואבנים בדרך לפיקניק הרחק מההמון הסוער. את העיצוב החיצוני משלימים חישוקי גלגלים בקוטר "17 (בדגם ה"אינספייר" הבסיסי רק "15) פסי גג הכרחיים למראה ה"שטח" וסוג של חצאית פלסטיק שחורה המקיפה את הרכב ומעל בתי הגלגלים. נכון, לא מדובר בעיצוב חיצוני פורץ דרך או עוצר נשימה, אבל העיצוב החיצוני תכליתי ומעביר את המסר הרצוי. וכשזה קורה, זה אומר שהעיצוב הצליח.

ברמת הגימור "סופרים", ברכב שקיבלתי, ניתן לקבל את הרכב בשני צבעים. גוף הרכב בצבע אחד וגג הרכב בצבע אחר, לרוב גג שחור. רכב המבחן הגיע בצבע כללי בורדו מטאלי וגג שחור. הצבע השחור של הגג מתכתב היטב עם הגריל הקדמי השחור וחצאית הפלסטיק השחורה המקיפה את הרכב. בהחלט אהבתי ובהחלט שווה את תוספת המחיר.

מבחינתי אני מעניק ציון 8 לעיצוב החיצוני.

מבפנים

לאחרונה יצא לי לבחון 3 רכבי פנאי/כבישטח קטנים בזה לאחר זה. הראשון היה פולקסווגן טי-קרוס, השני היה סקודה קאמיק והשלישי, כמובן, היונדאי ווניו. יש לי למה להשוות! אני חייב לציין שמייד עם כניסתי למושב הנהג, התחושה שאפפה אותי היתה שאני מקבל פלסטיקה ברמה ובאיכות אחרת, גבוהה יותר מאשר בגרמניה והצ'כית. אני לא יודע אם זה המרקם של הפלסטיק, הגוונים או העובדה שיש שילוב של עור בידיות הפנימיות של הדלתות, עור שתואם את כיסוי גלגל ההגה וידית ההילוכים. אבל משהו בעבודה על משטחי הפלסטיק בדש בורד ובדלתות ביונדאי, עשוי נכון.

כעת, נגיע לצבע הלבן שהזכרתי שקיים בשם "ווניו" שנמצא על הדלת האחורית. מי שעיצב את הדש בורד של הווניו, דאג להוסיף מסגרות לבנות, בצבע הלבן של שם הרכב, סביב פתחי המיזוג וסביב הקונסולה המרכזית. מגע עיצובי קל שגם מרענן את המראה הכהה של הדש בורד, אבל גם מתכתב היטב עם לוגו הרכב מאחור. יפה. אם כי, אני, אישית הייתי צובע את המסגרות האלה בצבע החיצוני של הרכב.

מושב הנהג ומושב הנוסע שלצידו הם בעלי כיוונון בסיסי ביותר לפנים-אחור ולגובה, אך מצאתי את המושב נעים מאד ונוח למדי, למרות גובהי שעומד על 1.86 מ'. סידרתי לי את מושב הנהג כך שיהלום את מידות רגלי ואחרי נהיגה לאורך כל הסופ"ש לא הרגשתי עייפות או חוסר נוחות בתנוחת הישיבה. נהגים בעלי גובה ממוצע של 1.8 מ' ומטה לא יצטרכו לדחוק את המושב לאחור עד סוף המהלך של המסילה, מה שמשאיר ליושבים מאחור מרווח רגליים סביר בהחלט. כשהתיישבתי בספסל האחורי אני חייב להודות שהופתעתי. לא ציפיתי שברכב עם רוחק סרנים של 2.52 ס"מ אני אשב בנוחות יחסית. אבל זה עבד. תא המטען הפתיע אותי. יחסית למידות הצנועות של הרכב, תא המטען עומד על נפח מכובד של 355 ליטר ויש בו אופציה של הגבהת או העמקת גובה רצפת תא המטען. אם משכיבים את גב המושב האחורי, מקבלי נפח מטען מרשים של 1143 ליטרים. בהחלט נאה לגודלו של הרכב.

הנסיעה וההנאה

בחרטום הווניו שתול מנוע "ישראלי" קלאסי. כל מי שגילו מעל 45 פלוס, יודע שמנוע "ישראלי" קלאסי הוא מנוע 1600 סמ"ק. הסיבות לכך נטועות עמוק בשנות ה-80' וכלכלת הבחירות של אותן שנים שקבעו מיסוי נמוך ונוח למכוניות עד 1600 סמ"ק. הווניו מצוייד במנוע אטמוספרי (רגיל, ללא טורבו), המפיק 123 כ"ס ומומנט לא מאד מרשים של 15.5 קג"מ. המנוע משודך לתיבת הילוכים רציפה בעלת 8 יחסי העברה קבועים (מה שבטעות נהוג לכנות "8 הילוכים"). אני אוהב תיבות רציפות. הן חסכוניות מאד, חלקות ונעימות מאד. מנוע הווניו הוא לא מאד חסכוני ולדעתי השידוך עם תיבת הילוכים רציפה עושה רק טוב לצריכת הדלק של הרכב. תאוצה רשמית על פי היצרן, של אפס ל-100 קמ"ש ביותר מ-11 שניות, רק מסבירה שיש לנו כאן עסק עם מנוע לא מאד חזק ו/או מודרני, למרות היותו "חדש". אבל ה"מינוס" הזה, יהפוך לפלוס קטן במחיר.

לקחתי את הווניו לסיבוב בשבילי יערות בן שמן. יותר נכון ב"יער הרצל" המוכר כמעט לכל מי שגר בין גדרה לחדרה. אז נכון שכמעט כל מי שיש לו רכב ליסינג מהעבודה כבר התנסה בחלק גדול מהשבילים ביערות האלה ונכונה האמירה שרכב השטח הטוב ביותר הוא הרכב של העבודה, אבל הווניו בהחלט מספק את הסחורה עליה מעיד העיצוב שלו.

מרווח הגחון הנדיב בהחלט עושה את העבודה. בכוונה בחרתי שבילים עם סלעים בולטים, קוליסים עמוקים, צמחייה גבוהה או גדמי עצים הבולטים מעל 10 ס"מ מפני הקרקע. אז נכון שהווניו הוא לא 4X4, אבל בחיי, הרכב הזה הפתיע אפילו אותי. הנסיעה בשבילים האלה, מעל הסלעים, גדמי העצים והצמחיה הגבוהה, היתה חלקה ונעימה, ללא שום מגע עם השטח ומעבר חלק ונוח מעל כל המהמורות והקוליסים. אני חייב לספר לכם משהו; בשבת האחרונה נסעתי עם זוגתי לים. לחוף הצוק הדרומי בת"א. לא ממש מדבר, לא ממש שטח, לא ממש אתגרי עבירות שטח. אבל החניון העשוי עפר נגרס ונשחק עד דק תחת גלגלי אלפי מכוניות ונוצרו בו שקעים גדולים ואתגרי עבירות לא פשוטים לרכב נוסעים רגיל. במו עיני נתקלתי בטויוטה קורולה שחרטומה נתקע בשקע כזה, כך שהגלגל הקדמי נשאר באויר ללא יכולת להיחלץ מהמצב. בעל הרכב נאלץ היה להוציא את המגבה (ג'ק) להרים את הרכב, להכניס אבנים תחת הגלגל הקדמי ולחלץ את עצמו מהמצב העגום. חצי שעת עבודה בשמש היוקדת, הרבה זיעה וחוסר נעימות בדרך לבילוי בים, בתוך העיר ת"א. אני קובע חד משמעית שעם הווניו, לא רק שזה לא היה קורה, אתם אפילו לא הייתם מרגישים או מבינים שנקלעתם למצב עבירות רגעי לא פשוט.

בנסיעה על אספלט, הווניו בסך הכל נעים ומערכת שיכוך הזעזועים עושה עבודה טובה. יש לכם בורר מצב נסיעה וביכולתכם לבחור בין מצב "נוח", מצב "חיסכון" או מצב "ספורט". טוב, נו, מצב "ספורט" ברכב הזה הוא יותר אופציה בכפתור מאשר מצב אמיתי, אבל שיהיה. כמה "ספורט" כבר אפשר להוציא ממנוע של 123 כ"ס, מומנט של 15.5 קג"מ וגיר רציף? מילא, שיהיה.

מבחינת איבזור בטיחות, אציין שיש כאן את איבזור הבטיחות המינימלי הנדרש לקבלת ציון מינימלי של "עובר" והכוללת מערכת בלימה אוטונומית במצבי חירום, מערכת התראת סטיה מנתיב ומערכת תיקון סטיה מנתיב. מערכת בקרת השיוט (קרוז קונטרול) היא רגילה ולא אדפטיבית.

ולסיום נחזור לעניין צריכת הדלק והמחיר. צריכת הדלק הממוצעת, בנסיעת המבחן שלי, שכללה נהיגה עירונית ובינעירונית של כ-250 ק"מ, הציגה צריכת דלק ממוצעת של כ-13 ק"מ לליטר זה בסדר, זה סביר, אבל לא עוצר נשימה. בדף הנתונים של היצרן מופיעה צריכת דלק של 20 ק"מ לליטר בנסיעה בינעירונית. זה לא מגיע לשם! בשיוט בינעירוני במהירות של כ-100 קמ"ש תגיעו, במקרה הטוב, לצריכת דלק של 17 ק"מ לליטר ובתוך העיר לפחות מ-9 ק"מ לליטר. לא מדהים, אבל לא נורא.

מחיר הדגם הבסיסי של הווניו עומד על כ-110,000 ש"ח והדגם שבחנתי עומד על כ-126,000 ש"ח. זהו מחיר דומה לדגם הבסיס ההתחלתי של הקונה והנמוך בכ- 10,000 ש"ח מהדגם ברמת הגימור הגבוהה של הקונה. מנעד המחירים של הווניו שמתחיל ב-110,000 ש"ח, מאפשר לכל אחד למצוא את מה שהוא רוצה בחבילה החיצונית שהווניו מציע. אם תפעילו לחץ קל על נציג המכירות באולם, יש מצב שתקבלו עוד כמה שקלים הנחה ובסך הכל תקבלו תמורה טובה מאד לכסף.

מדובר ברכב פנאי שמעוצב נכון, מספק את הסחורה ב"שטח", לא דורש מקום חניה גדול ונוח מאד לנהיגה ונסיעה.

2020-08-10T08:32:25+03:00