רון אקרמן
צילומים: רונן טופלברג
כשמתקשרים אלי מחברת מזראטי ומזמינים אותי ליום נהיגה חווייתי בשלושה מדגמי מזראטי הנמכרים בישראל, אני לא אומר "לא". מה אני כן כן אומר? אני אומר לכל מיני אנשים שאני "לא מרגיש טוב" ושאין לי חשק ללכת למשרד מחר, כי אני צריך לנקות את הראש או מזמזם איזו שורה כמו "תן לשים ת'ראש על דיונה, תן למוזות קצת לרעום…" מתוך הסרט גבעת חלפון.
בשנים 2011 ו-2012 היתה לי הזכות להיות מנהל התקשורת ויחסי הציבור של חברת "אוטו איטליה" יבואנית פרארי ומזראטי לישראל ולחנוך את אולם התצוגה של מכוניות העל האלה, בת"א. אז גם יצא לי לנסוע לראשונה לאיטליה עם עיתונאים להשקת הדגמים החדשים של מזראטי גראן טוריסמו והגראן קאבריו הניצחיות.
כשמנהל יחסי הציבור הנוכחי של המותגים האלה מתקשר אלי להזמין אותי ליום נהיגה ארוך שכזה, אסור לי לומר לא.
אז הגעתי לאולם התצוגה של מזראטי בבית קרדן בת"א ולאחר תדרוך קצר מפי מנכ"ל "אוטו איטליה" דני איטליאנו – תודו שזה השם הכי מתאים למנכ"ל של מותגי-על איטלקיים – ואחרי ארוחת בוקר קלה, הוגרלנו לזוגות וכל זוג נהגים/עיתונאים/בלוגרים קיבל רכב כשהמסלול שתוכנן דיבר על נסיעה מת"א ליער ביריה ליד צפת, משם בכביש הצפון הישן והחדש לכיוון ראש הנקרה לאורחת צהריים ומשם חזרה לת"א. אין ספק – מסלול מרהיב.
בסלון של "אוטו איטליה" מקבלים תדרוך מדני איטליאנו
רק מקריאת הנתונים היבשים של המפרט הטכני של כל דגם שישתתף ביום החוויתי הזה, קיבלתי רעידות בגוף וחיוך של דביל על הפנים. אז מה היה לנו? ככה:
- מזראטי קוואטרופורטה גראן-לוסו מנוע 3000 סמ"ק V6 טורבו עם 410 כ"ס.
- מזראטי גיבלי גראן-ספורט מנוע 3000 סמ"ק V6 טווין טורבו 345 כ"ס
- מזראטי לבנטה 3000 סמ"ק טורבו-דיזל עם 271 כ"ס
- ופעמיים מזראטי לבנטה לוסו בנזין 3000 סמ"ק V6 טווין טורבו עם 350 כ"ס
תעשו חשבון בעצמכם ותגיעו למסקנה שיצאנו לחוויה של 1726 כ"ס וכ- 5 מיליון ש"ח בכבישי הצפון.
מהיום שהכרתי מקרוב את המותג מזראטי ידעתי והרגשתי שהתאהבתי. איך לא? מותג איטלקי כמו שרק האיטלקים יודעים. מכונית שכל כולה עיצוב, נשמה והמון אופי. בכלל, כאשר יצא לי לבקר פעמיים עם עיתונאים במפעל מזראטי במודנה בצפון איטליה וראיתי את אגף ייצור המנועים בשיא תפארת עבודת היד שלו, כשפועלים לבושי חלוקים לבנים מרכיבים מנועים כשעל אחד הלוגו של פרארי ועל השני לוגו של מזראטי והבנתי שזה אותו מנוע ששוכן בשני המותגים האלה, הבנתי שמכונית של מזראטי, עם לב פועם של פרארי ובפחות מחצי המחיר של פרארי, זה הטעם שלי.
באופן כללי, אני לא אדם של "ספורט". אני אדם של "ספורט-אלגנט" ומזראטי זה הכי "ספורט-אלגנט" שיש. גם בגראן טוריסמו, גם בקוואטרופורטה והכי הכי – בגיבלי החדשה
כבן זוג ליום הנהיגה הזה "הגרלתי" את שמרון אנגל. את שמרון יצא לי להכיר ככתב רכב בימים בהם הייתי בעל משרד יחסי ציבור והמנהל יחסי הציבור והדובר של קבוצת צ'מפיון מוטורס, אי-שם משנת 1997 ועד 2010. שמרון הוא אינציקלופדיה מהלכת למכוניות בכלל ולרכבי אספנות בפרט. וכאן מגיעה נקודת ההשקה השניה שלי עם שמרון החביב; כיום שמרון ואני חברים בועד המנהל של מועדון החמש – מועדון אספנות הרכב הגדול, הוותיק והחשוב בישראל. אז זכיתי כמה וכמה פעמים עם האיש הנחמד הזה.
את המסע התחלנו דווקא בלבנטה דיזל. על הלבנטה דיזל אני יכול לומר בקיצור נמרץ – כל הסטייל של מזראטי וכל הביצועים של מונית. טוב, נו. זה לא ממש רע אבל להשתיל מנוע דיזל של 271 כ"ס בגוף של קרוסאובר גדול, זה כמו למכור פרארי עם מגביל מהירות ל-100 קמ"ש. אתה נורא נהנה מהפוזה, מאד נהנה מהעיצוב והאיכות, אבל לא ממש מביא לידי ביטוי את היכולות. כשהגענו ליער ביריה, בדרכנו לעמוקה, חלפנו על כמה קברי צדיקים והרגשתי שזה הזמן להתפלל לאבותי הקדושים הקבורים כאן, להחליף את הלבנטה הזו לאחת עם מנוע בנזין. שלא תבינו לא נכון, זה לא שהלבנטה דיזל מסורסת. יש לה את זה והיא בהחלט נותנת עבודה. אבל, אה, אפעס, זה לא מה שאתה מצפה ממזראטי.
אז עצרנו להפסקת קפה ועוגה והחלפנו מכוניות. את הדרך לכיוון כביש הצפון עשינו כבר עם לבנטה לוסו בנזין עם 345 כ"ס. זה נשמע אחרת, מרגיש אחרת ונוסע לגמרי אחרת. הכבישים באיזור עמוקה ותחילת כביש הצפון ממזרח למערב, הם כבישים צרים ומתפתלים. בקיצור – כבישי נהיגה פאר-אקסלנס. הביצועים של הלבנטה טובים מאד, אבל בגלל גובה הרכב ומשקלו כל פניה מורגשת היטב. ועדיין, לנהוג בג'יפ עם ביצועים של מזראטי, זו חוויה מאד יוצאת דופן. כשנוהגים לאורך כביש הצפון הישן וגדר המערכת נמצאת כ-3 מטרים מימין לכתפך ואתה יודע שיש היתכנות לכך שהחיזבאללה מתצפתים אותך כעת, מזראטי מהירה ונחושה, זה הרכב הכי נכון להיות בו כרגע. אין ספק שהצליח להם, למזראטי; גם עלו על הטרנד של הקרוסאוברים וגם עשו זאת מצויין.
באמצע כביש הצפון עצרנו להחלפה נוספת. הפעם עברנו שמרון ואני למכונית, אולי, הכי נכונה של מזראטי – הגיבלי גראן-ספורט. אני אקצר לכם את התהליך – לדעתי לא תוכלו למצוא בישראל שום מכונית שיודעת לשלב בין גודל נכון, עיצוב מדהים וביצועים של מכונית-על, כמו הגיבלי של מזראטי וכל זאת במותג-על במחיר של פחות מ-600 אלף ש"ח. קלף מנצח. וכעת לנימוקי צוות השופטים. ההיגוי של הגיבלי כל-כך מדוייק, שבהתחשב בעובדה שמדובר בהיגוי חשמלי, מזראטי עשו כאן עבודה מצויינת. נכון, הקשר עם האספלט לא מתקשר כמו בהגה ההידראולי ה"מיושן" שתמצאו בקאווטרופורטה, אבל ההיגוי פשוט מצויין. המנוע חזק מאד וכשמכניסים 345 סוסים לגוף רכב בגודל של הגיבלי, יחס דחף-משקל שמתקבל הוא כמעט כמו של מטוס קרב. תצרפו לזה את קונצרט הסאונד המושלם מכיוון האגזוזים ותבינו את החיוך הדבילי שנמרח על הפנים של שמרון ושלי. אחיזת הכביש של הגיבלי היא מופתית וזוית הגלגול שלה היא אפסית, בטח ובטח אחרי הלבנטה. הגיבלי בולמת בנחישות תהומית ומאיצה מייד, כאילו נורתה מתוך תותח-על. לא יודע מה יגידו עמיתי המלומדים, כתבי הרכב, אבל בעיני הגיבלי היא החבילה המושלמת המביאה לידי ביטוי מקסימלי את המשוג "ספורט-אלגנט". הכי מכונית-על בהכי מכונית סדאן שתמצאו, בטח ובטח בגזרת ה-600 אלף ש"ח.
את הגראנד-פינאלה עשינו במזראטי קאווטרופורטה. תקלה קטנה במחשב הרכב העיבה על ניהול המנוע מה שהביא ל"מכות" קטנות בזמן הנהיגה ולכן התבקשנו והתחייבנו להתנהג איתה בעדינות, כל הדרך הביתה. אבל אני אגלה לכם סוד; תוך כדי משחק באופציות תיבת ההילוכים של הקאווטרופורטה, גילינו, שמרון ואני, שכאשר מעבירים את תיבת ההילוכים למצב "ספורט", נעלמה התקלה כלא היתה. טוב, נו, מה יותר טבעי למזראטי מאשר מצב "ספורט" בזמן נסיעה?
הקאווטרופורטה היא מכונית גדולה. מאד גדולה. המילה הראשונה שעברה בראשי כשהתחלנו בנסיעה איתה, היא "מלכותית". מכונית מרשימה מאד לכל הדעות. היא גדולה בהרבה מהדגם הקודם של הקוואטרופורטה אותו הכרתי היטב. עם 410 כ"ס והגה הידראולי בסגנון הישן והטוב, הקוואטרופורטה "נותנת בראש" כמו מכונית-על במארז של לימוזינה. כן, נכון, יש מרצדס S קלאס ויש ב.מוו. סדרה 7 ויש גם את אודי A8 החדשה והמרשימה מאד. אבל אין כמו קוואטרופורטה איטלקיה וחמה. העיצוב, הסאונד, הכוח המרשים ורמת הגימור, יחד עם הסטייל האיטלקי הייחודי עולים על הכל. בכל זאת, לעולם, קפוצ'ינו או אספרסו איטלקיים, יהיו תמיד טובים יותר מכל סוג קפה גרמני.
את היום סיימנו בחניון של מזראטי ממנו יצאנו אך 8 שעות קודם. לסיכום היום הזה אני יכול לומר שמזראטי עשתה דרך. ארוכה מאד וטובה מאד. רמת המכירות של מזראטי בישראל היא מדהימה וההצלחה מוצדקת בהחלט. את "פריצת הדרך" חייבת מזראטי ללבנטה. ועם זאת, אם היו נותנים לי לבחור כעת, המזראטי המועדפת עלי היא הגיבלי. ואם ממש ממש ממש תאנסו אותי, אז אני אסכים בכל שלב, לקחת את הגראן טוריסמו. "ספורט-אלגנט". כבר אמרתי?
הצטרפו למדיות החברתיות :