יגואר i-PACE – חלומות חשמליים

Home/יוקרה וספורט, עמוד הבית, רכב/יגואר i-PACE – חלומות חשמליים

נהג, צילם וכתב – רון אקרמן – Ron Akerman

בשנת 1984 התנגן ברדיו להיט ענק של של הזמר הבריטי פיליפ אוקיי והמוסיקאי האיטלקי ג'ורג'יו מורודר. "חלומות חשמליים" קראו לו. השיר הזה היה גם נעימת הנושא של סרט קולונוע באותו השם – "חלומות אלקטרוניים", מאותה השנה. ולמה אני מחזיר אתכם לנוסטלגיה של לפני 35 שנים??? כי מייד כשהתיישבתי ביגואר i-PACE החשמלית והעתידנית, "נזרקתי" מייד אל השיר הזה שהתנגן בראשי במשך כל 6-7 שעות המבחן שהרכב היה ברשותי.

כשמקבלים מהיבואן רכב מהסוג הזה משתלטות עלי מייד שתי חרדות; האחת – חרדת קודש- להתנהג יפה עם מכונית שמחירה מתחיל מ-450,000 ש"ח. השניה – חרדה חשמלית – האם כמות החשמל בסוללת הרכב תספיק לכל מה שתיכננו באותו היום ולא ניתקע אי שם חסרי אנרגיה (תרתי משמע) וחסרי תנועה.

אין בישראל הרבה מכוניות יוקרה חשמליות במלואן. אני אסתכן ואומר שבשלב הזה של כתיבת שורות אלה, אין בישראל שום מכונית יוקרה חשמלית מלאה בקטגוריה הזו של רכבSUV משפחתי/מנהלים. וכאן נכנס היתרון הגדול של יגואר לפעולה

מבחוץ

אני אעשה ספוילר לסעיף הזה. מדובר במכונית מדהימה בעיצובה. אני אגזים ואומר שהעיצוב שלה, אף שראיתי אותו בתצלומים ובסרטוני וידאו מאז הרכב הושק, הפתיע אותי וגם את שלושת חברי חזי, שי וגיא, שהצטרפו אלי ליום המבחן. נתחיל בזה ששום מכונית שבחנתי בשנים האחרונות לא זכתה לכך שבעת חנייתה לצד המדרכה ברחובה של עיר, אנשים פשוט ניגשו וצילמו את הרכב. השילוב הזה שבין סמל היוקרה של יגואר, הצבע השחור הסופר-אלגנטי, הכיתוב הבולט של "רכב 100% חשמלי) והעיצוב המדהים, עשה את שלו ואנשים פשוט שלפו טלפונים וצילמו את הרכב, בשעה שעמדתי בצד, המתנתי לחברי שירדו מהקומה ה-11 של מגדל משרדים בפ"ת ונהניתי מההתרחשות.

מדובר ברכב בקטגוריית ה-SUV או ה"כבישטח" כפי שאנחנו קוראים לו כאן. סוג של ג'יפון אם תרצו. אבל וכאן בא אבל גדול, הרכב מעוצב באופן כזה שהוא נראה כמו הכלאה מוצלחת מאד בין רכב כביש "רגיל" לרכב כבישטח מוגבה ומגודל. העיצוב כל-כך אלגנטי ומיוחד שהוא "נראה" אחרת מבחוץ וכשמתיישבים בו מבלי "לרדת" למושב ויושבים גבוה מעל הנהגים האחרים, אז הוא "מרגיש" אחרת לגמרי. זה סוג של אוקסימורון (דבר והיפוכו) שחייבים לחוות כדי להבין. אומר כך, אם אתם חשבתם שה-i-PACE הוא בסך הכל F-PACE ש"חישמלו" אותו, אז אתם ממש ממש טועים.

זה מתחיל מהחרטום היגוארי הטיפוסי הכולל גריל מגודל שבמרכזו סמל היגואר ומשני צדדיו משוכים הפנסים הראשיים המעוצבים כעיני חתול המשחר לטרף. זה ממשיך בכך שמאחר ומתחת למכסה המנוע אין באמת מנוע, אז אפשר לשחק עם עיצוב "מכסה המנוע" ולעצב אותו כמנהרת רוח המעניקה לרכב אווירודינמיקה מצויינת מחד וגם מראה של מכונית מירוץ המוכנה לשרוף את האספלט מאידך.

יש מכוניות שכאשר אתה משנה את פרספקטיבת המבט על הרכב, משתנה גם היופי שלו ולא תמיד לטובה. אצל ה-i-PACE זה עובד אפילו יותר טוב מהצד ומאחור. אין מה לעשות, הרכב הזה פשוט נראה מצויין. צריך פשוט לראות את זה כדי להבין. קו מתניים גבוה יחסית שדומה יותר למכונית ספורט, ג'נטים עצומים בקוטר "20 יחד עם קו הגג המשתפל לאחור בתצורת קופה יותר מאשר ג'יפון וכל מערך הדלת האחורית, החלון האחורי הספוילר שמעל החלון האחורי כשאחורי הרכב מסתיימים מאחורי הגלגל האחורי כמעט ללא סרח עודף. תקשיבו, אתם חייבים לקפוץ לאולם התצוגה ולראות את זה במו עיניכם, כי כמה שאני אכתוב את זה וכמה תצלומים שאני אכניס לפה, לא יצליחו להעביר את החוויה הויזואלית שמשאיר הרכב הזה. חלקו האחורי והסופי של הרכב מסתיים עם דלת חמישית בסגנון האצ'בק, אבל מצד שני, ממש לא! העיצוב של הרכב הזה הוא כל כך מתוחכם ויוצא דופן שהוא מהווה הכלאה מאד מוצלחת בין ג'יפון כבישטח לרכב סדאן יוקרתי ובין רכב בתצורת האצ'בק לרכב מנהלים יוקרתי. ארבעה גברים בוגרים נתנו לרכב הזה את הציון 10 בעיצוב

מבפנים

טוב, כאן כבר מבינים מייד שמדובר ברכב מיוחד ויוקרתי, אבל בזכות מבנה ועיצוב המסכים בקונסולה המרכזית, מבינים גם שהיגואר שייכת ללנד-רובר. תצורת שני המסכים המרכזיים היא במדוייק אותה תצורה ביגואר הזו ובריינג' רובר איווק. אני לא קובע אם זה שלילי או חיובי, רק קובע עובדה.

הרכב נפתח או ננעל ללא צורך במפתח, די בלחיצה קלה על כפתור קטן במה שנראה כמו ידית דלת ("נראה" כי מדובר ביחידה השקועה בתוך הדלת עצמה ולא ברור כיצד פותחים את הדלת) ולפתע כל ארבע ידיות הדלתות יוצאות בזחילה חרישית מתוך הדלתות. משיכה קלה בידית והדלתות נפתחות (ברגע שמתחילים בנסיעה ומגיעים למהירות 5 קמ"ש, הידיות עושות את דרכן חרישית חזרה לתוך הדלת). ואם אתם חושבים שזה רק גימיקי ולא יותר, אסביר לכם שמדובר כאן בתרומה חשובה מאד לאווירודינמיות של הרכב וחיסכון בתצרוכת החשמל שלו.

הדבר הראשון ששמים לב אליו כשמתיישבים ברכב הזה, הוא המושבים. מדובר במושבים מצויינים, בתצורת "באקט" חצי ספורטיבי. המושב הקדמי הוא חשמלי וזה די מובן מאליו בקטגוריית המחיר הזו, מה שלא מובן מאליו הוא האופציה להארכת מסעד המושב שתחת הירך. לנהג גבוה וארוך רגליים כמוני, זו תוספת חשובה, משמעותית ושאינה מובנת מאליה. זוהי תוספת קטנה שעושה הבדל עצום בין נהיגה נוחה ויציאה מושלמת מהרכב אחרי נהיגה ארוכה לבין נהיגה מתוחה המלווה בכאבים והתכווצות שרירים ברכב שאין לו את התכונה הזו.

ביגואר הזה תמצאו 3 מסכי לד. המסך שאנו קוראים לו "לוח השעונים", כל כולו מסך לד דיגיטלי ואף-על-פי שהוא מציג שעונים פסאודו-אנאלוגיים, הוא כל כולו מסך לד. בקונסולה המרכזית תמצאו עוד 2 מסכים ובהם נמצאים כל תפקודי הרכב. וכשאני אומר "כל" אני מתכוון לכך. הדש-בורד של ה-i-PACE מעוצב בניקיון מוחלט מכפתורים ובוררים מיותרים ואת כל התפקודים של הרכב מבצעים באמצעות מסכי המגע המרכזיים, או מכמה לחצנים בקונסולה המרכזית, מתחת למסך.. התלונה היחידה שיש לי היא לממשק ההפעלה של מערכת המולטימדיה הזו. הממשק הוא ממש לא פשוט להפעלה ודורש המון לחיצות והתקדמות באמצעות "ניסוי וטעייה". מאד לא פונקציונלי בזמן נהיגה.

ההגה של ה- i-PACE הוא יצירה עיצובית בפני עצמה. לא שהוא מעוצב באופן ייחודי או פורץ דרך, אבל אני חייב להודות שדמות היגואר שבאמצע גלגל ההגה, יחד עם גלגל ההגה העבה, המצופה עור וקישוטי הכרום, בהחלט גורמים לך לחייך בזמן הנהיגה. ההגה הזה לא מפסיק להזכיר לי לרגע את הסטטוס שלי בזמן שאני נוהג ביגואר.

ליגואר i-PACE הזו יש גג זכוכית פנורמי. נכון, גגות זכוכית פנורמיים כבר מזמן אפשר למצוא בסקודה או פיז'ו ובכל זאת, לגג של היגואר הזו מגיעה התייחסות מיוחדת. מדובר ביחידת זכוכית ענקית הפרושה על-פני 90% מגג הרכב. החלון לא ניתן לפתיחה וגם אין לו וילון להגנת הנוסעים מפני השמש. כעת אתם חושבים שאני מתלונן. אבל, וכאן בא "אבל" גדול; מהנדסי יגואר עשו כאן קסם מרהיב – מדובר בגג זכוכית שמצד אחד מאפשר ליושבים ברכב להסתכל החוצה ולחוש את המרחבים שמעל הרכב ומצד שני מתפקד הגג הזה כמשקפי שמש לכל דבר והכהות שלו מונעת כל כניסת חום וקרינה של השמש לתוך הרכב. פשוט מופלא ומיוחד.

ליושבים מאחור יש מרווח רגליים וראש מצויינים ואיש מהנוסעים מאחור, שלא היו ממש נמוכים, לא התלונן על חוסר מקום לרגליים, לראש או חוסר נוחיות בכלל..

בכלל, כל איכות החומרים ברכב היא מצויינת, איכות ההרכבה גבוהה מאד והתחושה הכללית בתוך הרכב, במצב עמידה, היא תחושה טובה ויוקרתית

בנסיעה

Jaguar I-PACE Global Drive, Portugal, 2018

כאן כבר מדובר בסוג של קסם ופריצת דרך, במובנים ישראליים. מדובר במכונית היוקרה הראשונה והיחידה בינתיים בישראל, בקטגוריה שלה, שהיא חשמלית במלואה, ללא מנוע בנזין בנוסף. גם טווח הנסיעה של ה- i-PACE הוא ללא שום תחרות עד עתה בישראל. אם הרנו פלואנס החשמלית הכושלת של שי אגסי ידעה לתת לנו פחות מ-70 ק"מ בין ההטענות והניסאן ליף יודעת לתת לנו 120-150 ק"מ בין ההטענות, הרי שיגואר i-PACE הגיעה בסערה והציגה רכב יוקרה שנתוני היצרן שלו מדברים על 350-370 ק"מ בין ההטענות, היבואן הישראלי הזהיר מדבר על 300 ק"מ ואילו המבחן שלנו, ביום קיץ לוהט שכלל הפעלה מלאה של המזגן, 4 נוסעים בוגרים במשקל כולל של כ-240 ק"ג וכמה האצות ביניים חזקות והגעה למהירויות לא חוקיות, הביא אותנו לצריכה מעשית בפועל של כ-250-270 ק"מ לסוללה מלאה. גם הנתון הזה הוא מרשים מאד.

בואו נדבר רגע על נתון טווח הנסיעה. כל ישראלי, אבל כל ישראלי, ישאל/יאמר מייד "אבל איך נגיע איתה לאילת?" אז הנה התשובה החד משמעית שלי. לא כל ישראלי יורד לאילת ולא כל מי שיש לו רכב כזה ירד איתו לאילת, אבל בהנחה שכן, עומדת לרשותכם עמדת טעינה תעשייתית בבאר שבע ובפונדק כושי רימון, עמדות שיסייעו לכם להשלים נסיעה לאילת וחזרה כשעלות החשמל תהיה של, אולי חצי מיכל דלק במכונית עם מנוע בנזין. עכשיו, מה זו "עמדת טעינה תעשייתית"?. מדובר בעמדה טעינה מהירה מאד שבתוך רבע שעה מוסיפה לכם עוד 100 ק"מ לטווח הנסיעה. תעצרו בבאר שבע לארוחת צהריים או שתעצרו אצל כושי רימון לקפה ואתם תגיעו עד אילת בביטחה ובסולל טעונה. עד כאן לעניין הנסיעה לאילת.

עכשיו בואו נדבר על מרבית הלקוחות שירכשו את הרכב הזה. בין אם הם מת"א, סביון, קיסריה, ירושלים ב"ש, או אפילו חיפה, הרי שמרבית האנשים נוסעים ביום יום למקום עבודתם מרחק שאינו עולה על 20-30 ק"מ, נכון? זה אומר שהרכב הזה יעשה ביום ממוצע 40-60-70 ק"מ כולל בילוי קטן בערב. חשבון פשוט מאד יראה לכם שהרכב הזה זקוק לטעינה מלאה אחת לארבעה-חמישה ימים. אבל בפועל, תמיד בלילה תחברו את הסוללה לטעינה (מטען ביתי שנמכר עם הרכב ממלא טעינה מלאה בתוך 9-11 שעות), כך שהרכב תמיד יהיה ערוך ומוכן לתת לכם את מלוא הכמעט 300 ק"מ שהוא יודע לתת. מאחר ומדובר בסוללה מתקדמת מאד, אין ירידה בטעינה שלה או בעוצמתה גם אם תטעינו אותה כל ערב מחדש.

אנחנו נסענו מבסיס האם של יגואר בפ"ת לכיוון קיבוץ יפעת בעמק יזרעאל. הלכנו לבקר במוזיאון מקסים שהוא מפעל של איש אחד, מוזיאון הקרוי "א-גרוייסע מציאה" וכשמו כן הוא, מציג המון המון נוסטלגיה וכלים מימי "אנו באנו…", עבור דרך ימי אסקימו לימון וכל מה שליווה את הילדות של מי שהוא היום בן 50 לפחות. שווה להגיע. אבל חייבים לתאם את הביקור מראש בטלפון, לפחות יום קודם. חפשו בגוגל.

משם נסענו למסעדת הבשרים המצויינת "לימוזין" שברמת ישי ומשם חזרנו לאולם התצוגה של יגואר בפ"ת. הכל על טעינה אחת ועוד נשארו בסוללה מספיק אלקטרונים וגם וולטים ואמפרים, להסיע אותנו עוד 70-80 ק"מ. יפה מאד.

וכעת בואו נדבר על הנהיגה עצמה. ה-i-PACE מציעה הנעה לכל 4 הגלגלים. זה טוב לתאוצה וזה מצויין לבטיחות האקטיבית של הרכב בכבישים חלקים או במצבי חירום. אבל ההנעה לכל ארבעת הגלגלים לא מגיעה ממערכת מסורבלת וכבדה, אלא נובעת מהעובדה שלרכב יש ארבעה מנועים חשמליים שכל אחד מהם מחובר ישירות לגלגל אחד של הרכב. מחשב מרכזי יודע לחלק את העומס בין הגלגלים, לזהות איבוד אחיזה או החלקה ולהעביר את ההנעה לגלגלים הנדרשים. סופר מתוחכם.

"התנעת" הרכב היא לחיצה על כפתור ההתנעה ו…. זהו בערך. שום קול. רק איוושה חרישית של תחילת פעולת המזגן, מאפשרת לך להבין שהרכב פועל. להסעת הרכב יש רק 3 כפתורים: P- חניה, D – נסיעה קדימה ו-R – נסיעה לאחור. אין כאן הילוכים. כידוע לכם ההנעה של מנועים חשמליים היא ליניארית, דהיינו המהירות נקבעת בהתאם לעוצמת זרימת החשמל ולא נדרשים הילוכים. לרכב הזה, בעצם, יש הילוך אחד ויחיד ממהירות אפס ועד למהירות של מאתיים קמ"ש.

בזכות ההנעה החשמלית וארבעת המנועים שמניעים את ארבעת הגלגלים אפשר לצאת לנסיעה באופן איטי ושקול, או בזינוק מדהים שלא משאיר שום איבר מגופך במקומו. בזכות העובדה שאין צורך בהילוכים ומדובר במנועים חשמליים ליניאריים, מציגה ה-i-PACE זינוק מאפס ל-100 קמ"ש בעל נתון דימיוני של בתוך 4.8 שניות שמדביקות את הגב של כל הנוסעים למושב וכולם מרגישים שהם נמצאים בשיגור של חללית לירח.

וזה לא נגמר כאן. במכונית "רגילה" כשנמצאים במהירות של 100 או 120 קמ"ש ובוודאי יותר ורוצים לעקוף או להאיץ, תאוצת הביניים היא איטית ותלויה המון ביכולות המנוע. כאן ביגואר הזו, בעת נסיעה על כביש 6 במהירות של 120 קמ"ש לחצתי על דוושת התאוצה והרכב שוגר ממקומו כאילו שהוא עומד ובתוך 2-3 שניות נוספות הגיע למהירות שאם אני אצהיר עליה כאן, יכלאו אותי לשנים רבות. אבל אפשר להרגיע, כשראינו את יכולת המנוע, חזרנו מייד למהירות המותרת. גם מאימת החוק, אבל ובעיקר מאימת הסוללה שהזינוק הזה חתך כמה אחוזים נכבדים מאורך חייה שנותר לנו עד לסוף היום.

אגב, כל זה קורה בזכות נתון הספק מרשים מאד של 400 כ"ס ונתון מומנט לא פחות ממדהים של מעל 69 קג"מ. חברים, אלה נתונים של פרארי או למבורגיני. או אסטון מרטין, אם ממש רוצים להישאר בריטים.

בזכות צמיגים עצומים בקוטר "20, ברוחב עצום וחתך נמוך, בזכות מערכת מתלים מצויינת ובזכות ההנעה לכל ארבעת הגלגלים, מציגה היגואר הזו אחיזת כביש מופתית ומרשימה מאד. בכל מהירות בכל סיבוב ובכל פניה.

בנהיגה לא דורשנית ולא ספורטיבית אבל כן מהירה ונחושה, ובעצם כמעט בכל מצב נהיגה, מציגה היגואר i-PACE נסיעה "מלכותית" שקטה מאד ומרשימה מאד מאד. בזכות היות הרכב גם סוג של רכב כבישטח, תנוחת הנהיגה היא גבוהה ושולטת והתחושה הכללית ברכב היא מצויינת.

לסיכום, כל ארבעת הנוסעים ברכב היו תמימי דעים שמדובר ברכב מרשים מאד, יוקרתי ובעל ביצועים מצויינים. אחד ה"נסיינים" שהוא בעליה המאושר של קאדילק XT5 כבר החל להשמיע קולות כפירה באמריקאית והחל לחשוב על מעבר לממלכה הבריטית.

להוציא את הישראלים שיורדים בריכבם כל יומיים שלושה לאילת, ולמי שהפרוטה מצוייה בכיסו, ה-i-PACE נותנת תשובה מוחצת הן בגזרת היוקרה והן בגזרת ההנאה מנהיגה וחיסכון משמעותי מאד בעלויות האנרגיה

מחירה של היגואר הזו מתחיל מכ-450,000 ש"ח עבור רמת הגימור SE. אם ניקח בחשבון שזה גם המחיר ההתחלתי של ריינג'רובר איווק מבונזנת, הרי שהיגואר מציעה כאן עסקה מצויינת של שקל-לתדמית, שקל-ליוקרה ובוודאי של שקל-לחיסכון בהוצאות דלק

הדגם שנבחן היה ברמת הגימור HSE ומחירו מגיע ל-508,000 ש"ח

בשתי רמות המחיר, הרכב הותיר בי רושם עמוק מאד ומצויין. למי שישאל אותי, אמליץ בחום. ובפראפרזה על המקום אליו נסענו לבקר? ה-i-PACE הוא אכן "גרוייסע מציאה" – מציאה גדולה

שלושה מארבעת הנסיינים
כל ארבעת הנסיינים שגם ממליצים
הידראוליקה מול אלקטרוניקה
2019-07-23T14:58:49+00:00