טויוטה C-HR – החתיך החשמלי

Home/כבישטח, עמוד הבית, קומפקטיות ומשפחתיות, רכב/טויוטה C-HR – החתיך החשמלי

כתב וצילם: רון אקרמן – Ron Akerman

מודה ומתוודה; מעולם לא התחברתי למכוניות יפניות.  טוב, נו, "מעולם" – כל עוד הן נראו כמו קופסאות על גלגלים והיו מעניינות ומרגשות כמו עמוד מודעות האבל בעיתון.

אבל, בשנים האחרונות היפנים הבינו שרק אמינות מכנית, היתרון היחיד של היפניות בשלושת-ארבעת העשורים האחרונים, לא תספיק כדי לשלוט בשוק. היפנים הבינו שמכונית צריכה להיות גם, רחמנא ליצלן, סקסית ונאה ולא רק משעממת ואמינה. וכך החלו המכוניות היפניות לאמץ עיצובים חדשניים ומושכי עין.  בשנים האחרונות, כאשר טרנד החיסכון וההתחשבות בסביבה הולך ותופס תאוצה, החלו היפניות להתחשמל.  האמת היא, שהראשונה, אולי בעולם כולו, שהצליחה מאד עם זה, היתה טויוטה, עם ה"פריוס". אבל הפריוס, לפחות בעיני, היתה דומה למכונית שצועדת קדימה עם הטכנולוגיה ואיכות הסביבה, אבל צעדה ממש אחורה בכל הקשור לעיצוב. עד לדור האחרון והנוכחי שלה, הפריוס לדורותיה השונים, היתה בעיני מכונית מכוערת להפליא. היא גם נתפסה כחביבתם של מחבקי עצים הזויים וסתם חננות להרגיז.  בקיצור, גם אם היתה לך מודעות סביבתית, אבל רצית להעיז, אהבת עיצוב ובעיקר אהבת נהיגה,, התרחקת ככל יכולתך מהפריוס.  מותג היוקרה של טויוטה – לקסוס – "חישמל" כבר מזמן את מרבית דגמיו ובשנים האחרונות גם טויוטה עוברת לחישמול מירב דגמיה והפיכתם להיברידיים.

באירופה, אגב, החל משנת 2030, לא ייוצרו עוד מכוניות נוסעים עם מנועי בעירה פנימית כלל, כך שהטרנד ההיברידי הינו טרנד זמני עד להתפתחות הטכנולוגיה של סוללות לרכב שיוכלו לנסוע לפחות 300-400 ק"מ מטעינה לטעינה ולעשות זאת בעלות ייצור סבירה.

נהגתי כבר בכמה מכוניות היברידיות שהפתיעו אותי לטובה. הראשונה היתה יונדאי סונטה החדשה, לאחר מכן זכיתי לנהוג בקיה נירו ובתאומתה היונדאי איוניק. המכוניות האלה הצליחו לעביר אותי על דתי המוטורית ולהתחיל לחשוב ברצינות על הפיתרון ההיברידי.

לפהי כשבועיים זכיתי לקבל את העולה החדש של טויוטה, הג'יפון C-HR ההיברידי שבינתיים נעצרו המסירות שלו ללקוחות, עקב גילוי טעות בעובי דופן מיכל הדלק שלו, ע"י טויוטה שביקשה מסוכניה בעולם לעצור את אספקת הדגם ההיברידי. אספקת דגם הבנזין המלא נמשכת כסדרה והאמת? הדגם הזה לא עניין אותי כלל.

החוזקה הכי גדולה של הג'יפון הזה של טויוטה, היא גם, אולי, החוזקה הבולטת היחידה שלו – הוא חתיך. חתיך אמיתי.   כאשר ראיתי אותו על הכביש בפעם הראשונה…והשניה…והשלישית ניסיתי למצוא הגדרה למראה שלו.

כאשר קיבלתי אותו למבחן ולקחתי אותו לסשן צילומים, הבזיק במוחי המושג; פסל.   הרכב הזה הוא פשוט פיסול מוטורי אומנותי במיטבו.    אני מאד מאד אוהב את המראה שלו.     רק לצורך השוואה, כאשר הניסאן ג'וק יצא לשוק, ממש לא אהבתי את העיצוב שלו וככל שראיתי יותר ויותר ג'וקים, הלכתי ותיעבתי אותו עוד ועוד.    ב- C-HR התאהבתי ממבט ראשון והתחושה שלי לגבי העיצוב החיצוני שלו רק הלכה והתחזקה

יכולתי לדבר עוד ועוד על העיצוב החיצוני, אבל אתן לתמונות לדבר

החתיך מבפנים

הכניסה למושב הנהג היא חלקה. אני אוהב תנוחת ישיבה גבוהה. הרמתי את המושב כמעט מלוא הדרך למעלה ואז הכניסה והיציאה מהמושב קלה ונעימה מאד. אתה לא "מטפס" למושב כמו בג'יפים גדולים ואימתניים ומאידך, אינך "נופל" לכיסא כמו במכונית נוסעים. קל ונעים.  נהגים שלא אוהבים להביא את המושב לשיא גבהו יתקלו מעט בתופעה של "נפילה" קלה למושב. לא נורא.   עם זאת, למושב הנהג אין מהלך ארוך מספיק לאחור ויוצא כי נהג ארך רגליים כמוני (1.86 מ') ימצא את עצמו בחוסר נוחות בישיבה וחוסר נוחות ממשי עם רגל ימין הלוחצת על דוושת התאוצה והבלם, כשלמעשה נדרשת הפעלת כל שרירי הרגל כל העת כדי להחזיקה במקומה. הרגל פשוט אינה נשענת על המושב. לא נעים.

היו אנשים שהתלוננו על הזוית החדה שבה גג הרכב משתפל לאחור ואז תנוחת הישיבה במושב האחורי נפגעת כאשר ראש הנוסעים מתחכך בגג הרכב. התיישבתי מאחור כמה וכמה פעמים ואני חייב לציין שלא ממש הרגשתי אי נוחות בעניין הזה. מה שכן, בגלל העיצוב והזוויות הנדרשות לדלת ולקורה אחורית כדי להשיג את העיצוב הזה, הנוסעים מאחור "משלמים" מחיר בשדה הראיה שמצטמצם מאד עבורם.

לוח השעונים ודיפוני הדלתות הם שילוב מוצלח של עור, פלסטיק שחור, פנלים בצבע כחול מט ופלסטיק במרקם ומראה של יהלומים/מעויינים בדלתות, עם נגיעות של פלסטיק שחור מבריק.  לא באמת תחושת פרימיום, אבל תחושה איכותית ומושקעת הרבה יותר מהטויוטה קורולה של השכנים.

בסיס הגלגלים עומד על 2.64 מ' מה שלא משאיר מקום ליותר מידי רגליים במושב האחורי ויותר משני מבוגרים ממוצעי קומה ומטה, התחושה מאחור תהיה צפופה מאד.  תא המטען, לדעת כמה אנשים הוא קטן מאד. אבל לדעתי האישית ובהתחשב בעיצוב המרהיב של הרכב, תא המטען בהחלט מספק את הסחורה, בוודאי אם נשווה אותו לניסאן ג'וק בעל תא המטען המגוחך.

 החתיך בנסיעה

לאחרונה אני בוחן הרבה מכוניות היברידיות.  התאהבתי בקונספט. אני גם מאמין שזהו הקונספט הנכון ביותר לפחות בעשר השנים הקרובות.

על הנייר הנתונים לא בישרו טובות; מנוע בנזין בנפח 1800 סמ"ק, אך עם הספק בינוני של 98 כ"ס בלבד ומנוע חשמלי אשר בשילוב עם מנוע הבנזין מפיקים רק 122 כ"ס. נאמר כך, בזינוקים ברמזורים, אתם לא תהיו הראשונים לצאת, אבל זה בהחלט מספיק כדי להסיע אתכם למחוז חפצכם.  ואני לא אומר זאת לשלילה. רכב היברידי, בבסיסו, לא נועד להיות רכב זינוקים ומירוצים. הוא נועד לחסוך את שריפת הדלק המטורפת הנדרשת כדי להזיז ממקומו רכב במשקל של כ-1400 ק"ג. צריכת הדלק העצומה של מכוניות בנזין נובעת בעיקרה מהזינוקים האלה מעמידה, בהם נדרשת עבודה רבה של המנוע כדי להזיז ממקומה מכונית ששוקלת 1400-1600 ק"ג.     במכונית היברידית הזינוק המהותי הראשוני נעשה באמצעות הכוח החשמלי ואז בהתאם לכיול המכונית ולסיבולת החשמלית שלה, נכנס מנוע הבנזין לפעולה כאשר המכונית כבר בתנועה והזזתה הלאה דורשת צריכת דלק נמוכה בהרבה.

כשבחנתי את הקיה נירו ואת היונדאי איוניק ה"סיבולת" החשמלית שלהן היתה כזו שהמנוע החשמלי דחף את המכונית מרגע הזינוק ועד לכ-40 קמ"ש. אם לא הגעתי למהירות של 40 קמ"ש, מנוע הבנזין לא נכנס לפעולה. התחושה ב-C-HR היתה שכאן מנוע הבנזין נכנס מהר מידי לפעולה, הרבה לפני שמנוע החשמל מיצה את עצמו, זה כנראה גם מסביר את צריכת הדלק הטובה לכשעצמה, אך הגבוהה משמעותית מהאיוניק והנירו.

הנסיעה עצמה בחתיך המחוטב של טויוטה, היא נעימה מאד, רכה ומהנה. מכונית היברידית, היא קודם כל פיתרון סביבתי לנהיגה אורבנית. בכביש הפתוח והמהיר השימוש הוא בעיקר במנוע הבנזין ושם אין למכונית היברידית שום ייתרון על מכונית בנזין רגילה. לפיכך לא בחנתי את הג'יפון הזה בנסיעה ארוכה על כבישים מהירים.  זה לא סוד שאני מאד אוהב את תיבת ההילוכים הרציפה של טויוטה. היא עושה עבודה מופלאה חלקה ושקטה. מאסטר-פיס.

צריכת הדלק הממוצעת של ה-C-HR לא תעצור את נשימתכם והיא עומדת על ממוצע של 14.5 ק"מ לליטר.  זה טוב בהרבה ממכוניות בנזין דומות, אבל פחות טוב משמעותית מהיונדאי איוניק והקיה נירו. ועדיין, נסיעה של כ-12-13 ק"מ לליטר בתוך העיר, לג'יפון ששוקל 1400 ק"ג, היא נתון מצויין שיבוא לידי ביטוי בירידה משמעותית במספר הביקורים שלכם בתחנת הדלק השכונתית.

מחירו של החתיך עומד על 149,900 ש"ח.    אני לא קובע אם מחירו טוב או לא, רק אציין שהקיה נירו שקטן מהטויוטה במעט, עולה פחות מ-140,000 ש"ח ולא בטוח בכלל שיש הצדקה להפרש של מעל 10,000 ש"ח בכלי רכב דומים. מה שכן, הנירו חסר נוכחות עיצובית לחלוטין בעוד הטויוטה אכן בולט מהעדר.

ב-1 בינואר 2018, תעלה מדינת ישראל את המיסוי על רכבים היברידיים, העומד היום על כ-35%.  למה? כי היא יכולה? למה? כי הגיע הזמן לשדוד את העם. למה? כי בהתחלה הטילו מיסוי נמוך על מכוניות שלא האמינו שייכנסו לקונצנזוס וחשבו שיהיו מנת חלקם של כמה מחבקי עצים.   כשראו חזירי האוצר כי מכוניות היברידיות נמכרות באלפים רבים, קיבלו תיאבון והחליטו להעלות את המיסוי על רכב היברידי לכ-65%. עדיין יהיה פער מסויים ממיסוי על רכבי בנזין בלבד, אך הכדאיות שברכישתן כבר תרד משמעותית, כי תארו לכם שמחיר ה-C-HR יעמוד לפתע על כ-185,00 ש"ח ואולי יותר. אז שנת 2017 היא שנת ההזדמנות שלכם להצטייד ברכב היברידי במחיר שלא יחזור בחיים.

 החתיך – סיכום

השילוב שבין המראה שלו, היותו מתוצרת טויוטה, היותו היברידי וצריכת הדלק הטובה שלו, הוא שילוב מנצח.

רבים משווים את ה-C-HR של טויוטה, לג'וק של ניסאן.  טוב, נו, הקונספט אולי דומה, אבל לעניות דעתי, תהום ענקית פעורה בין שניהם.

אם הג'וק הוא רכב שלא הייתי מעז להראות את עצמי בתוכו, או לידו, כשבעיני הוא רכב "נשי" מאד, הרי שב C-HR הייתי שמח מאד לנהוג ולהיראות.  מדובר ברכב חתיך ונאה מאד ועם זאת לא נשי בעיצובו.  מדובר במכונית של טויוטה ומבחינת אמינות מיכנית זה כבר אומר הכל.  בהיבט הסביבתי, הרי שהוא נותן שקט נפשי לנשמה (הוא היברידי ולא מזהם מאד את הסביבה) ולכיס (בכל זאת, תבקרו הרבה פחות בתחנות דלק) ויחד עם זאת, הייתי מצפה מטויוטה לנתונים וביצועים קצת יותר מבריקים ברמת המינוע, בהספק ובביצועים המוטוריים

2017-05-19T12:48:28+03:00