רון אקרמן – Ron Akerman
אפריל 2018
גדלתי בבית של מוסיקה קלאסית ואופרות. כשהייתי קטן, עדיין לא היתה טלויזיה בישראל (בכלל!!!) והייתי יושב עם אמא בבית ומאזין לתקליטי בקליט/ויניל שהתנגנו על פטיפון ישן ושומע מוסיקה קלאסית ומאזין לאופרות באיטלקית שאמא היתה מתרגמת עבורי את סיפור המעשה. כבר אז התאהבתי בהרמוניות בומבסטיות ותזמורות גדולות. התחלתי ללכת עם אמא שלי לבית האופרה הישן בתחילת רחוב אלנבי, מול הים, היכן ששוכן היום מגדל…נכון, ה…אופרה. זה היה בניין ישן שעוד לפני שהאופרה הישראלית נכנסה אליו, שכנה בו לתקופה קצרה כנסת ישראל. כוכב האופרה הענק פלאסידו דומינגו עשה בבית האופרה בת"א את צעדיו הראשונים, כשהרוויח כאן סכום מגוחך של 1000 לירות לחודש. בערכים של היום זה אפילו לא 10 אגורות. אחר-כך התחלתי ללמוד נגנה על פסנתר וכמובן שאי אפשר ללא המנוי המתחייב על קונצרטים של התזמורת הפילהרמונית בהיכל התרבות.
בגיל 14 או 15 או 16 "גיליתי" את תזמורתו של ג'יימס לאסט שהגיחה לעיתים להופעה קצרה בתכניות בידור שונות בשפה הערבית בישראל. התחלתי לרכוש תקליטים שלו ואהבתי במיוחד את העיבודים המודרניים שלו למוסיקה קלאסית. בישראל פחות הכירו את ג'יימס לאסט. אבל אני שמרתי אמונים. נעשה פאסט פורוורד לשנת 2006. אני נשוי, עם 4 ילדים, גר בבית פרטי בצפון ת"א, מחזיק בבעלותי משרד יחסי ציבור מצליח וממשיך להעריץ את ג'ימס לאסט ועוקב אחר סרטונים שלו ביו-טיוב שפרץ לחיינו. החלטתי להגשים חלום ילדות ונכנסתי לאינטרנט כדי לחפש קונצרט של לאסט. מצאתי. קונצרט בעיר הקסומה פרייבורג שנמצאת 200 ק"מ דרומית לפרנקפורט, הזמנתי מלון ללילה אחד בפרייבורג, הזמנתי טיסה הלוך ושוב לאחר 24 שעות ושכרתי רכב משדה התעופה של פרנקפורט.
ג'יימס לאסט מנצח על התזמורת שלו
טסתי, נהגתי והגעתי לפרייבורג. בערב הלכתי לקונצרט שעצר את נשימתי. באולם ענק, למול קהל של 5000 איש, עמד ג'יימס לאסט שכבר לא היה צעיר (77) וניצח על תזמורת גדולה שניגנה את כל המוסיקה שהכרתי בעל-פה. רעדתי מהתרגשות.
ג'יימס לאסט הוא זה שכתב את העיבוד המפורסם ביותר בעולם לתכנית ספורט כל שהיא. אתם מכירים אותה מתכנית "מבט ספורט" המיתולוגית ו…כן, זה ג'יימס לאסט.
לאחר כ-3 שעות, כשהסתיים הקונצרט, חזרתי למלון, התקלחתי, החלפתי בגדים והחלטתי לרדת לבר המון לשתות משהו. לתדהמתי, על הבר ישבו ג'יימס לאסט ואשתו והבר היה מלא בכל חברי התזמורת. ניגשתי אליו ללא בושה והצגתי את עצמי וסיפרתי לו שבאתי במיוחד מישראל. לאסט הכיר אותי מייד לאישתו כריסטין, קרא לפסנתרן התזמורת ואמר לו שבאתי במיוחד מתל אביב. הלך הפסנתרן אצל הפסנתר, שנמצא בבר והחל לנגן את "הבה נגילה" המתבקש וצעק בקול שהשיר מוקדש ל"ישראלי שהגיע במיוחד מתל אביב".
ג'יימס וכריסטין לאסט
בהמשך הערב, הציע לי לאסט להביא אותו לביקור בישראל ולהופעה עם התזמורת. חזרתי לישראל נרגש מאד והלכתי לאדם שיש בבעלותו אולם מופעים ענק ועוסק ביבוא של אמנים מחו"ל והצעתי לו שותפות. הוא ריפה את ידי עם המשפט "אף אחד בישראל לא ירצה לבוא לראות את ג'יימס לאסט". המשפט הזה יתפוצץ בראשי 12 שנים לאחר מכן. אבל לזה נגיע בהמשך. כמובן שג'יימס לאסט לא מימש את חלומו להגיע לישראל. הוא נפטר לפני 3 שנים, במיאמי, בגיל 86 מסרטן ותזמורתו התפזרה לכל עבר.
נעימת "מבט ספורט" שאותה אתם מכירים בביצועו של ג'יימס לאסט
הסתובבתי ביו-טיוב וחיפשתי סרטונים והופעות מתקופת חייו האחרונה. לגמרי במקרה "נפלתי" על הולנדי אחד עם שיער ארוך שמנגן על כינור, בשם אנדריי ריאו, שמנצח על תזמורת שנקראת "תזמורת יוהאן שטראוס". האמת? לא ממש עניין אותי, כי המראה של הכינור לא עשה לא טוב. היה נראה לי קלאסי כבד מידי. ואז בטעות לחצתי על הסרטון. ובתוך דקות מעטות התאהבתי עד למעל האזניים.
מצאתי תחליף תזמורתי ראוי לג'יימס לאסט.
נכון, ג'יימס לאסט שלט ביד רמה בסגנון מוסיקלי שהוא המציא ונקרא "האפי מיוזיק" – מוזיקה שמחה, זאת אומרת מוסיקה למסיבות ריקודים וסתם כדי לעשות מצברוח טוב ואילו אנדריי ריאו הגיע מרקע הרבה יותר "כבד" וקלאסי, אבל המופע של ריאו מלא הומור ובדיחות.
הבדל נוסף בין השניים הוא סדרי הגודל של המופעים. אם אצל ג'יימס לאסט היו מופעים של 2000-5000 איש, הרי שאצל אנדרי ריאו, 5000 צופים אלה המופעים הקטנים ביותר, מופעי "צוותא" שלו. ריאו ממלא איצטדיוני ענק עד אפס מקום. אם לאסט היה חזק מאד בגרמניה, אנגליה ורק חזק בשאר אירופה ויפן וקצת בארה"ב, הרי שאנדריי ריאו הוא להיט ענק בכל העולם וכל מופע שלו, בכל מדינה שהיא בעולם הוא SOLD OUT חודשים מראש. תשאלו חברים שלכם שמנסים להשיג כרטיסים למופעים שלו באירופה.
זוג חברים שלי, אבי ואביבה (בחיי שככה קוראים להם), התגאו ואף השוויצו לפני כמה חודשים שהם נוסעים לראות אותו בבודפשט וכי הזמינו כרטיסים חודשים לפני כן. ואני? ישבתי בדירתי בתל אביב וצפיתי בקליפים שלו ביו-טיוב ולא מצאתי הזדמנות טובה להשקיע מאות יורו בכרטיס, עוד מאות יורו בטיסה ועוד מאות יורו במלון, רק כדי לראות מישהו שאני מעריץ "רק" 3 שנים. ואז התהפך עולמי; ב-22 בנובמבר 2017, קראתי ידיעה בעיתון "ידיעות אחרונות" כי אנדריי ריאו יגיע להופעה בישראל בחג הפסח. בחודש אפריל 2018. הידעה התפרסמה 5 חודשים (!!!) לפני ההופעה. מהיכרותי את הטירוף סביב מופעיו של ריאו, נכנסתי מייד לאתר משרד הכרטיסים "לאן" ורכשתי לי ולזוגתי 2 כרטיסים. השעה היתה 08:00 בבוקר. המפוע תוכנן להתקיים בהיכל הספורט ביד אליהו. באתר מכירת הכרטיסים ראיתי שנמכרו רק עשרות בודדות של 7500 המושבים שהוקצו למופע (השאר כוסו ע"י הבמה הענקית ואחורי הקלעים). הודיתי לאל על מזלי הטוב והתחלתי לחשוב שאולי צדק ההוא מלפני 12 שנים שאמר שאין בישראל קהל למופע כזה.
סתם, מתוך סקרנות, נכנסתי לאתר מכירת הכרטיסים לאחר כמה שעות. החוורתי ונשימתי נעצרה. האולם נמכר כולו! SOLD OUTֱֱֱ לא האמנתי למראה עיני. למחרת כבר פורסם בתקשורת שנפתח מופע נוסף ואחרי יומיים עוד אחד ואחרי יומיים עוד אחד. זה פשוט לא אמיתי; אנדריי ריאו מילא בתוך שבוע וחצי 4 פעמים את היכל הספורט ביד אליהו והמופעים בכלל בעוד 5 חודשים. הרגשתי שמזלי שיחק לי ואני עומד להגשים חלום תזמורתי נוסף שלי. הדפסתי את הכרטיסים שהזמנתי, תליתי אותום על לוח החלומות שלי שנמצא מעל מסך המחשב ובכל יום חייכתי לעצמי ומחקתי עוד יום ביומן. 150 מחיקות ציפו לי עד המופע.
ביום רביעי, ה-4 באפריל, צעדנו עם פיק ברכיים להיכל הספורט. פחדתי מתורים ענקיים ודחיפות בכניסה. טעיתי. זה לא הקהל ההוא של הכדורגל. זה קהל של קולטורה, תרבות. ההפקה היא של אנדריי ריאו עצמו שמקפיד על כל פרט ולהפקה הישראלית לקח מפיק-על שמתמחה במופעים כאלה -גדי אורון ויחד הם עשו עבודה מדהימה וחשבו על כל פרט. תהליך הכניסה לאולם ועד הישיבה על המושבים שלנו לקח בדיוק 6 דקות קצרצרות. המופע תוכנן להתחיל בשעה 20:30. הייתי לחוץ להגיע בזמן ובת הזוג שלי אמרה "מה אתה לחוץ? בישראל ממילא כלום לא מתחיל בזמן". אבל אנדרי ריאו הוא לא מישראל. היכל הזפורט היה מלא עד למושב האחרון. המראה הזה של היכל ספורט מלא עד הגג, ללא מושב פנוי אחד, כולל המושבים על הפרקט שנמכרו באלפי שקלים כל אחד, התפוצץ לי בפרצוף והזכיר לי בכאב את האמירה היא של האיש ההוא שמפאת כבודו לא אזכיר את שמו (עד היום הוא הבעלים של אותו אולם מופעים ענק מאד פופולארי בת"א), שביטל בבוז את הצעתי להביא לישראל את ג'יימס לאסט. ואם אתם רוצים עוד אנקדוטת פיספוס אחד, אז אספר לכם שבתחילתו של ערוץ 2, הייתי מנהל יחסי הציבור של חברת "רשת" אחת משלוש זכייניות הערוץ. לאחר פרישתו של דן שילון ממנכ"לות על רשת, פניתי לשותפו יוחנן צנגן שהפך למנכ"ל האחד והיחיד של רשת והצעתי לו רעיון " בוא ניקח שף ידוע (אז עבדתי גם עם השף רן שמואלי שהיה ועדיין איש מצחיק מאד) ונעשה לו תכנית אירוח במסגרתה הוא יארח בכל תכנית ידוען אחר ויחד הם יבשלו אוכל מעניין. תזכרו שהשנה היתה 1998 ולא היתה שום תכנית בישול בטלויזה. התשובה של צנגן נחרטה בראשי לכל ימי חיי; צנגן נופף בידו לביטול ואמר את המשפט הבא: "מי ירצה לראות תכנית בישול בטלויזיה?" כן, קראתם היטב את תשובתו של מנכל זכיינית ערוץ טלויזה שהיום כל תכנית שלישית שלה עוסקת בבישול, אפיה ואוכל.
ומה זה אומר עלי??? מביך. מאד מביך. פעמיים ראיתי את הנולד ופעמיים הקדמתי את זמני
טוב, בקיצור, נחזור לאנדריי ריאו. בשעה 20:30 על השניה, כבו האורות ומוסיקה עוצמתית של הנעימה "76 טרומבונים" פילחה את האויר ומתוך הקהל עצמו, על הפרקט, יצאו אנדריי ריאו וחברי תזמורתו וצעדו סביב האולם וטיפסו אל הבמה. לאט לאט התיישבו במקומותיהם ותא ההקלטה החליפה התזמורת שניגנה כבר בלייב את "76 טרומבונים". התחלה מהממת לערב בלתי נשכח.
הכניסה המרשימה ותחילת המופע בישראל – אפריל 2018
דמעות עלו בעיני. הנה, אני מגשים עוד חלום. המופע, בדיוק כמו הקליפים ביו-טיוב, שפע הומור ומוסיקה מצויינת. כל יצירה מרטיטה את הגוף יותר מקודמתה, כל ביצוע פוגע לך בנימים הכי דקים.
הקהל באולם היה מצד אחד של אנשים בני למעלה מ-60 ומצד שני המונים בני למטה מ-30 והמון המון נערים, נערות ואפילו ילדים. התמהיל הזה מוכיח שאנדריי ריאו יודע מה הוא עושה והוא עושה זאת נכון.
להיט רדף להיט והמופע כולו יכול היה להיקרא בקלות "להיטיו הגדולים של אדריי ריאו". שלושת הטנורים שלו עלו ונתנו את חלקם המרשים
זמרות האופרה שלו הרשימו ביכולותיהם הווקאליות ושתי זמרות אופרה סיניות עצרו את נשימת הקהל בביצוע מרגש ומרטיט של שיר סיני בביצוע מבריק שלהן יחד עם התזמורת הגדולה של יוהאן שטראוס.. נו, ואי אפשר ללא הלהיטים הגדולים של יוהאן שטראוס עצמו – הדנובה הכחולה ועוד ועוד ואלסים שהרימו את הקהל מהכיסאות
הדנובה הכחולה בתל אביב
קטע מרשים במיוחד היתה כניסת "תזמורת חמת החלילים של ת"א לאולם, לקול תופים. בכל מדינה בה מבקר ריאו, הוא נוהג לבצע קטע מוזיקלי עם אמנים מקומיים. הפעם היו אלה חברי תזמורת חמת החלילים של ת"א, שניגנו עם התזמורת מנגינה סקוטית עוצמתית בביצוע מרגש ומבריק.
ירושלים של זהב + הבה נגילה
הקוצרט הסתיים באחד הביצועים הכי רגישים ומרגשים ומדוייקים של השיר "ירושלים של זהב" ששמעתי מעודי. מחיאות הכפיים וקריאות ה"בראבו" של הקהל, כמעט והעיפו את הגג של היכל הספורט ממקומו, רק כדי שאנדרי ריאו יחל בנגינת "הבה נגילה" המתבקש שבכלל מתחיל כמו השיר היווני סירטאקי. הקהל לא ויתר לריאו וזה נתן עוד ועוד הדרנים, במשך כמעט 20 דקות. הביצוע שלו למארש רדצקי הידוע כמעט שגרם לי לבכות. למה? כי גם כשהייתי ילד, כל קונצרט של הפילהרמונית, בניצוחו של זובין מהטה, היה מסתיים במארש רדצקי האלמותי. חזרתי באחת לילדות.
אני לא מבקר מוסיקלי, אבל אני יכול לומר לכם שאם יש אלוהים חדש למוסיקה הקלאסית העממית והפופולארית ואם יש מישהו שיכול לגרום לילדי האייפון והאופניים החשמליים להתאהב במוסיקה קלאסית איכותית ובמוסיקה הרמונית וקונצרטנטית, זה אנדריי ריאו ואין בילתו. אני כבר זומם על מופע שלו איפשהו באירופה ורצוי בעיר הבית שלו מאסטריכט בהולנד
הצטרפו למדיות החברתיות :