התרשם וכתב: רון אקרמן – Ron Akerman
צילומים: פז בר (כל הזכויות שמורות(
בשנת 1988, לקראת סוף עידן הקומוניזם ברומניה, מיהרו יבואנים חלקלקים לייבא לישראל מכונית פח שיוצרה במפעלי דאצ'יה ברומניה. בעידן ההוא, כאשר חברת רכב אירופית רצתה להיפטר מקווי ייצור מיושנים של דגמים שלא מיוצרים עוד, היא היתה מוכרת את קו הייצור שלה, עם הרשות לייצר את הדגם ששבק, תחת שם קומוניסטי ועם הטכנולוגיה הירודה שהיתה קיימת אז במזרח אירופה. כך קיבל מפעל לאדה הרוסי את זכויות הייצור לפיאט 124 שנקראה לאדה 124 ושאריותיה מתגלגלות עד היום במדינות שהיו שייכות בעבר ל"ברית המועצות". גורל דומה היכה ברנו 12 הכל-כך מוצלחת של רנו, שתחת מעלי דאצ'יה הרומניים, תחת משטרו של צ'אושסקו, ייצרו מכונית נחותה ברמה מביכה, שנראתה כמו רנו 12, אבל לא היה בה דבר וחצי דבר מהאיכות של המכונית הצרפתית.
אותם יבואנים חלקלקים מישראל, נסעו לרומניה, חתמו על הסכם יבוא והחלו לשווק את המכונית הזו בישראל תחת השם "דלתא". רמת הגימור ואיכות הייצור של המכונית היו כל-כך עלובות שאת סיומת הפלסטיק בקצות הפגושים חיברו בברגים שיש לכל אחד מאיתנו בארגז הכלים הביתי. מחוג המהירות היה מתעוות בחום השמש הישראלית והיה מתקפל לאחור ומצביע על הנהג במקום על המהירות, ידיות החלונות נשארו ביד תוך כדי סיבוב ועוד ועוד.
אבל קמפיין הפרסום שזעק "גם אתה יכול 88' " הביא את הישראלים שנמצאים כל הזמן במירוץ חימוש של סטטוס מול השכנים, לקנות את המכונית הזו, רק כדי שעל לוחית הרישוי יופיעו הספרות 88 שציינו עד סיום שנות ה-80' את שנת הייצור של הרכב. הרכב פעל? הרכב נסע? הצבע דהה אחרי כמה חודשים? לא נורא, העיקר שאפשר לנסוע במכונית מודל 88' כשלשכן יש פולקסווגן איכותית, אולי, אבל מודל 87'. נא!! נוציא לו את העיניים עם איזו מכונית רומנית. והבדיחות לא איחרו לבוא. הידועות מכולן הן:
1. למה יש בגג של הדלתא שני חורים? בשביל האוזניים של החמור שקנה אותה
2. למה יש בדלתא מגבים בחלק הפנימי של החלון הקדמי? כדי לנגב את היריקות של בעל הרכב על התקלות של האוטו
3. איך מכפילים את הערך של דלתא משומשת? ממלאים את המיכל בדלק
ועוד כהנה וכהנה.
בינתיים, רומניה עברה לצד הנכון של אירופה וקרה לה בדיוק מה שקרה בצ'כיה עם מפעלי סקודה שמכוניותיהם הסובייטיות היו ברמה אחת עם הדאצ'יה הרומנית של אז; את מפעל סקודה רכשה חברת פולקסוואגן וההמשך ידוע ועוד ייכתבו ספרים על ההצלחה העצומה של האוקטביה, הסופרב והמותג כולו. את חברת דאצ'יה הרומנית רכש קונצרן רנו-ניסאן ועשה איתה בדיוק את מה שעשתה פולקסווגן לסקודה. קווי ייצור הוחלפו, מכוניות חדשות ומודרניות תוכננו ונקבעה אסטרטגיה כי המותג "דאצ'יה"" יהיה מותג ה"לואו-קוסט" של רנו.
וזה בדיוק מה שמקבלים היום במותג דאצ'יה; מנועים, תיבות הילוכים ומכללי הנעה של רנו, יחד עם פס הרכבה ממוחשב של רנו, אבל רמת גימור נמוכה, לצד פשטות תפעול וכן, מה לעשות? גם רמת בטיחות נמוכה מעט יותר והכל הכל כדי להשיג מחירים נמוכים.
את דאצ'יה החלו לייבא לישראל לפני כשנתיים, ע"י חברת קרסו, יבואנית רנו, ניסאן ואינפיניטי והשילוב שבין רכיבים של רנו, מחיר טוב מאד ופתרונות לואו-קוסט מוטוריים, לצד הגב של יבואן גדול כמו חברת קרסו, נותנים את אותותיהם בעקומת המכירות של דאצ'יה בישראל שהולכת ועולה באופן עקבי ויפה.
הדאסטר היא הברקה גאונית של דאצ'יה. מדובר במכונית כבישטח גבוהה וחסונה ובעלת יכולות שטח לא מבוטלות בגרסת ה-4X4 שלה.
הדאסטר זוכה להצלחה עצומה במכירות בצרפת והצלחה יפה ברחבי אירופה.
את גרסת השטח 4X4 לא הצלחתי לבחון עד היום, אבל לפני כמה חודשים עשתה דאצ'יה מהלך שובר שוק והציעה לשוק הישראלי את הדאסטר, עם מנוע טורבו דיזל 1500 סמ"ק ותיבת הילוכים רובוטית/אוטומטית במחיר שובר שוק של 100,000 ש"ח בלבד.
לא הצלחתי לבחון עד היום את הדאצ'יה 4X4 שנמכרת גם היא במחיר שובר שוק של פחות מ-130,000 ש"ח בגרסה המפוארת והיקרה ביותר, אך לא הסכמתי לוותר על מבחן לגרסה ה"ישראלית" של דאסטר אוטומטית.
מבחוץ
מדובר במכונית שעיצובה שנוי במחלוקת. חלק מהאנשים אוהבים וחלק לא. אני שייך לחלק שחושב שהעיצוב שלה נכון למטרה שהיא נועדה לשרת; מראה חסון ו"בריא" של רכב כבישטח גבוה ותכליתי. הדבר הראשון הבולט לעין הוא מרווח הגחון הגדול של הדאסטר. ההשוואה המיידית היא לפורסטר של סובארו. מבחינתי שני הכלים האלה פונים לאותה מטרה בדיוק, אך ללקוחות מקצוות כלכליים אחרים. הפורסטר עולה מעל 170,000 ש"ח. הדאסטר עולה 30%-40% פחות.
הדאסטר מציג מרווח גחון של כ-21 ס"מ בריאים מאד וחשובים מאד לשטח. מרווח הגחון הזה יבוא לידי ביטוי מצויין בשטח, גם ברכב הנבחן שאינו 4X4.
לרכב מראה "סטיישני" מוגבה כשאת הגג מעטרות שתי מסילות גג שנועדו גם לנשיאת משאות, אך גם להשלמת מראה הכבישטח הנדרש. מכסה המנוע השטוח והגבוה מסתיים לפנים בגריל גדול עם צמד גופי תאורה גדולים ובשרניים והמראה כולו מעוצב כרכב שטח שרירי. מן סוג של ג'יפ. גם הדלת האחורית היא גבנונית משהו ומוסיפה למראה ה"שמן" של הרכב. בכלל, לדעתי הדאסטר מעוצב נכון מאד. עיצוב שאולי חלק לא יאהבו, אבל הוא בהחלט משרת את המטרה. המראה השרירי משהו מסתיים בגלגלים בקוטר "16 ובפרופיל גבוה בחתך 65, מה שיבוא לידי ביטוי נעים בנסיעה.
מהיותה של דאצ'יה מותג לואו-קוסט בו כל תוספת עולה כסף, לא אגע בקישוטים החיצוניים שחלקם מגיעים בגרסה היקרה יותר ואת חלקם תוכלו להוסיף בעלות נוספת מתוך רשימה גדולה ויפה שיש ליבואן. כולם מקוריים של דאצ'יה, אבל בהרכבה מקומית.
מבפנים
או, כאן בא המושג "לואו-קוסט" למלוא המיצוי שלו. מושבי הנהג והנוסע ניתנים לכיוון לפנים ולאחור בלבד וגם כאן המהלך לא נדיב מספיק כדי לרצות נהגים ארוכי רגליים כמוני. המושבים אינם ניתנים לכיוון כלפי מעלה. גם ההגה ניתן לכיוון במימד אחד בלבד – למעלה ולמטה. רוצים לכוון קדימה ואחורה? לא בדאסטר. וכך מתקבלת תנוחת ישיבה לא ממש נוחה לנהג כמוני שגובהו 1.86 מ' שמוצא את עצמו בזמן הנהיגה עם רגל ימין תלויה מעט באוויר ומתעייפת לאורך זמן.
איכות ההרכבה של הדאסטר, היא טובה. הכוונה היא ששום דבר אינו רועד או משקשק והכל צמוד למקומו. אבל יש חובה להפריד את "איכות ההרכבה" מ"איכות הגימור". כחלק מאסטרטגיית הלואו-קוסט, הדאסטר מוצף בדיפוני פלסטיק פשוט וכהה בדלתות, בלוח השעונים, בדש-בורד ובקונסולה המרכזית. המושבים מרופדים בבד יפה אך פשוט ועם זאת הוא מגיע בשני גוונים. הנדסת האנוש היא פשוט נוראית. למה אני מתכוון? הדאסטר, לא תוכננה מתחילתה עבור כל התוספות שנוספו לה עם השנים ובוודאי שלפי דרישת התקן והיבואן בישראל ולכן נמצא כפתורי תפעול שונים מפוזרים במקומות הכי משונים ברחבי הקוקפיט; את המראות החשמליות מכוונים מכפתור שנמצא בכלל בין ידית ההילוכים לבלם היד, את בקרת השיוט מדליקים ומכבים מכפתור שנמצא בתחתית הקונסולה המרכזית, אבל הפעלת בקרת השיוט או מגביל המהירות נעשית מההגה ועוד.
בסך הכל, מתרגלים לזה מאד מהר.
במרכז הקונסולה המרכזית נמצאת מערכת המולטימדיה עם מסך מגע מרכזי, כאשר הדגם המפואר יותר, מגיע עם מערכת מולטימדיה בהרכבה מקומית. אני, אישית הייתי לוקח את הדגם המפואר, אבל דורש להרכיב לו את מערכת המולטימדיה של הדגם הפחות מפואר. היא הרבה יותר טובה ו"נכונה".
המושב האחורי הוא נוח ויאכלס יפה שני מבוגרים וילד. שלושה מבוגרים גדולים, לא ירגישו מאד בנוח במושב האחורי. בזכות המבנה הסטיישני והמרובע משהו, אנחנו מקבלים תא מטען נכבד ויפה בנפח של כ-460 ליטר ועם הורדת גב המושב האחורי, גדל שטח המטען ל-1600 ליטרים מכובדים מאד.
בנסיעה
הלא לשם כך התכנסנו.
וכאן יש לי מחמאות. הרבה מחמאות. כבר כאשר בחנתי את הרנו קאדג'ר, ציינתי לשבח את מנוע הטורבו-דיזל המאד מאד חסכוני שלה, בנפח 1.5 ליטר, המשודך לתיבת הילוכים רובוטית מופתית. את השילוב הזה את מקבלים היום בדאצ'יה דאסטר, רק במחיר הנמוך ביותר מ-35,000 ש"ח ממחיר הקאדג'ר.
שני דברים מכים בך מייד בתחילת הנסיעה; 1. הרכות המפתיעה של הרכב בעיר. כנראה שגם בזכות הצמיגים בעלי החתך הגבוה יחסית. 2. הגה כוח קשה מידי. למי שעובר לדאסטר מרכב אמריקאי או קוריאני ואפילו יפני, ההגה הזה ירגיש בתחילה כתקלה, אבל גם לזה מתרגלים לאחר יומיים-שלושה של נהיגה ברכב.
שיכוך המהמורות וה"באמפים" בעיר הוא פשוט מצויין. בכביש הבינעירוני הדאסטר לא מפגין שום נחיתות מול מכוניות אחרות ומתנהל במהירות ובנוחות נעימים מאד. כאן, בכביש המהיר יש "מחיר" לעיצובו המעט מגושם – רמת רעשי הרוח היא מעט גבוהה במהירות גבוהה ורמת צריכת הדלק גבוהה יותר מזו שהשגתי בקאדג'ר האוירודינמית מעט יותר.
אבל הסיפור היפה של הדאסטר מגיע מכוון האפשרות של ירידה לשטח קל עד בינוני-מינוס. בזכות מרווח הגחון הנפלא שלו ובזכות מנוע הדיזל שיודע לייצר מומנט מצויין והספק יפה, ניתן לנסוע עם הדאסטר הזו, שיש לה הנעה קדמית בלבד, בתנאי שטח ששום ג'יפון אחר בעל הנעה קידמית בלבד, לא יוכל לצלוח. בזכות מרווח הגחון הזה, אפשר לנסוע בשבילים ובהם קוליסים עמוקים אותם צולח הדאסטר האוטומטי בקלילות רבה. בזמן המבחן, גחון הרכב לא נגע ולו פעם אחת בקרקע, בכל תנאי השטח שניסינו. כמובן שלא ניסינו שטח או זוויות טיפוס שמראש היה ברור שמיועדים אך ורק לרכב 4X4 קשוח.
מנוע הטורבו-דיזל המצויין של הדאסטר יודע לייצר הספק של 109 כ"ס בריאים ומומנט מעולה של 25.5 קג"מ, והוא משודך לתיבת הילוכים רובוטית כפולת מצמדים מעולה, בעלת 6 מהירויות ביחד הם מאפשרים צריכת דלק שאפשר רק לדמיין ברכב מסוג כזה; כ-18 ק"מ לליטר בכביש הפתוח, במהירות שיוט קבועה של 100 קמ"ש וכ-12-12.5 ק"מ לליטר בתוך העיר, בנהיגה רגועה ולא פראית.
רמת הגימור הגבוהה – Prestige מגיעה עם ים של פינוקים שלא כאן אפרטם אבל כוללת בין השאר מראות חשמליות מחוממות, בקרת שיוט-קרוז קונטרול , מערכת סיוע בנסיעה לאחור, חישוקי מגנזיום ועוד.
עבור רמת הגימור הזו תשלמו כ-107,000 ש"ח. גם זה מחיר ראוי מאד ומצויין עבור מה שהדאסטר מציע.
סיכום
כאן צריך להסתכל על החבילה כולה. אם ניקח את הנתונים היבשים של רמת האיבזור, יחד עם נתוני המנוע המצויינים ותיבת ההילוכים הרובוטית המופתית, אל מול המחיר של הרכב, הרי שכל ההערות שהערתי למעלה לשלילה, מתבטלות לחלוטין אל מול החבילה הכללית. גם אם נלך על רמת הגימור הגבוהה ביותר ועוד נוסיף עליה קישוטים כהנה וכהנה, נגיע לרמת מחיר של 115,000 ש"ח למכונית שמקבילותיה נמכרות בשוק במחירים של 145,000 ש"ח ומעלה.
האם הייתי קונה לעצמי דאסטר כזו ומאבזר אותה עד למעל השיניים?? כן! בהחלט!! האם הייתי ממליץ על הדאסטר כעסקת "הרבה מכונית תמורת מעט כסף"? כן וכן. האגו הוא ממני והלאה. אין לי בעיה להיראות במכונית הנושאת את לוגו דאצ'יה אבל נושאת בתוכה מנוע ותיבת הילוכים מופתיים של רנו.
אז למה לא קניתי את הדאסטר. כי שירות הטרייד-אין שהוצע לי ע"י נציג המכירות של דאצ'יה היה יותר ממעליב והפך את העסקה כולה ללא כדאית בעליל. קיבלתי הצעה שמשאירה לי את הצורך להתמודד לבד עם מכירת הרכב הנוכחי שלי. במצב הזה, אמכור את הרכב שלי, בקצב שלי, בזמן הנכון וכשיהיה לי את מלוא מחיר הרכב שלי בחשבון הבנק שלי, אשב ואחליט מה ארצה לרכוש.
הצטרפו למדיות החברתיות :